אני קורא עכשיו את הספר של טרנטינו. לא יאומן שהבחור הזה גר בתל אביב ונשוי לבת של צביקה פיק. זה תותח על.
הוא מספר שם על סטיב מקווין שהיה בטוח ומלא בעצמו ומבחינתו הסרט היה הוא. נכנסתי לויקיפדיה וקראתי קצת על מקוויו, שהיה גיבורו של אבי ז"ל. שניהם נולדו בתחילת שנות ה 30. מקווין היה חתיך היסטרי, שבשלב מסויים גבה מהאולפנים 1 מליון דולר רק על זה שהוא יואיל בטובו לקרוא תסריט. כן, מליון דולר לקריאת תסריט. מקווין היה נשוי לשלוש נשים , אחת מהן היא אלי מקגרו המהממת, אבל גם השתיים האחרות היו יפות מאד. יש תמונות שלהם באינטרנט כמובן.
כל כך יפים.
מקווין מת בגיל 50 מסיבוך בניתוח להסרת גרורה בריאות. עם כמויות הסיגריות שעישן וכו', יש מצב שהיה מת לא הרבה אחרי, לא יודע.
סך הכל הוא נהנה מקריירה מצליחה במשך 17 שנה. זה הכל. חווה הצלחות מסחררות מגיל 33 עד גיל 50, כולל 3 נשים מהממות, שאחת מהן הייתה איתו עוד לפני שהחל להצליח מאד.
וכמובן שהיה נותן מהצד בלי אבחנה, לדברי אשתו הראשונה.
האם הייתי חותם על חיים כאלה? ככה למות כל כך מוקדם באמצע החיים ואמצע ההצלחה כשאתה כולך נהנה כל כך, עם שני ילדים, ואז ..זהו, אתה מת. הרי אני עוד מעט בן 50 בעצמי כיבינמאט. האם זה שווה, כל הזוהר הזה, החיים המטורפים והמהנים וחסרי החשבון, תהילת העולם והכיף , כשאתה מת בגיל 50??
כן, זה שווה!!
