בתי הקטנה בכיתה ה, ורוצה לעבור כיתה. נקבעה פגישה עם היועצת והמחנכת.
זומנתי לפגישה ע"י אשתי והגעתי כמו שעון.
בית הספר מתנהל בכאוטיות, כנהוג בישראל. שתי שוטרות בנות 30 בערך נכנסות לכיתה כדי להעביר שיעור זה"ב והמורה לא נמצאת. איפה היא? הן שואלות, אנחנו לא יכולות להעביר שיעור בלעדיה..
ילדים מסתובבים במסדרון ללא מטרה, ככה סתם. וזה בית ספר בשכונה די נחמדה ומבוססת.
היועצת - בחורה נחמדה בת 30 וקצת, קצת פרווה בעיני, אבל סה"כ בסדר. לא הטעם שלי אבל אולי ביום מסויים הייתי נותן לה. משהו בפנים שלה מביע צער, לא יודע להסביר. כאילו היא כל הזמן משתתפת בכאב של מישהו.
המורה - או, כאן כבר יש מקרה מסובך יותר. מתקרבת לגיל 60, נראית טוב לגילה. אני מכיר אותה כבר 10 שנים מהגדולים שלי, היא נראתה יותר טוב וגם הייתה יותר צעירה כמובן, ואם תחזירו אותה 15-20 שנה לאחור, היא הייתה מהממת , אני בטוח.
1.73 , עיניים ירוקות, בלונדינה, נראית שילוב מזרחי אשכנזי. שינתה לפני כמה שנים את שמה, נתנה לשם הלועזי שלה טוויסט יהודי, והנה היא יושבת לפניך.
היא לימדה את הגדולה שלי שנה.
שקרנית, צבועה, קשקשנית, עייפה מהמקצוע, אין בה הרבה עומק אבל יש מראית עין של עומק, שזה יותר מסוכן מזה שאין בכלל עומק, כי יש פה רמייה.
כן, אנחנו מדברים על נוכלת מקצועית. מורה שהיא למעשה אשה שמשחקת מורה. משחקת אותה שהיא משליטה משמעת בכיתה ואין רחוק מזה מהמציאות.
שתיהן מספרות לנו כמה הילדה דומיננטית וחזקה ולא פראיירית ולכן אין סיבה שנעביר אותה כיתה, והיא גם תלמידה טובה. כיף לשמוע מחמאות אבל לא לשם כך התכנסנו.
המורה יושבת מולי, עם מכנס שחור של לולו למון, יש לה חזה גדול אבל טיפה נפול, ואני תוהה אם הייתי מזיין אותה אם הייתי יכול.
הייתי.
היא גם יכולה להיות שולטת טובה, מאד אוהבת את עצמה ויודעת לשחק את המשחק. אולי היא כבר שולטת במישהו, אולי במנהל, שנראה לי קצת סמרטוט.
יש לה מבט טיזרי מאד, היא מפתה אותך גם כשהיא לא צריכה.
הן מסבירות לנו מדוע הילדה לא יכולה לעבור כיתה: צריך סיבות מיוחדות, זה לא פשוט וכו'.
בפועל הן לא רוצות לוותר עליה כי היא תעבור עם עוד חברה וכל הבנות המעצבנות ישארו בכיתה
או שאולי גם הבת שלי מעצבנת? לא שולל. אני רואה את ההתכתבויות שלה בווטסאפ, היא לא פשוטה הגברת.
הן מזמינות את הבת שלי להצטרף. שואלות אותה שאלות, היא עונה, פעם לעניין ופעם לא.
המורה גם עשתה שפתיים לא מזמן, הן נפוחות , אני לא אוהב את זה. שלום ברווזוני, מה שלומך?
אני שומע אותה מסבירה על הכיתה ה"מורכבת" ויודע שהיא פשוט לא אדם שמסוגל להשתלט על כיתה, אני יודע שהיא משקרת.
התלוויתי לטיול שנתי של יום, כהורה, בכיתה של הגדולה כשהיא הייתה המורה. היה כאוס מוחלט, המון הפרעות, היא הייתה חלשה, בקושי אמרה משהו..
בקיצור אין עם לדבר, והקטנה מתחילה לבכות מאכזבה.
הצטערתי מאד בשבילה. אשתי הושיבה אותה עליה וערסלה אותה. מתוקונת שלי. סה"כ לא קל לה, אבל לא מאד מאד קשה. היא לא ילדה דחויה, היא פשוט רוצה משהו יותר טוב..
הרהרתי במורה הכלבה בלילה, לבדוק אם אני יכול לפנטז עליה כשאני מאונן.
לא הצלחתי - השילוב בין הצביעות שלה והגיל לא עשה לי את זה.
