לפני שנה. 21 ביוני 2023 בשעה 15:18
תרגיל.
זוגות.
להניח ידים.
לעצום עיניים.
עם קצות האצבעות להוביל את התנועה
לא לאחוז
לא בכוח.
וזה לא משנה לאיזה כיוון התנועה
רק ללמוד למסור
ולקחת.
את לא קוראת פה. אפילו שיכולה.
התיקון
לפני שנה. 5 ביוני 2023 בשעה 21:05
ביטחופש.
לפני שנה. 1 ביוני 2023 בשעה 22:28
כתבתי פה
אני כבר לא.
וואלה
אני עדיין ממש כן.
3 חודשים. כליומיותר.
לפני שנה. 31 במאי 2023 בשעה 23:17
ילדה בת 18 אמרה לי היום
כשנשענים על הפרטנר
הרבה יותר קל לקום
ואפשר אפילו לעוף.
לפני שנה. 30 במאי 2023 בשעה 20:17
שוב לחלוף על פני הרכב שלך
להחסיר פעימה
להאט
ועוד יותר לאט
ולנסות
מבעד לחלון.לשער.לחצר.לזגוגית.למטבח
לאתר את קווי גופך
המוכר עד להכאיב
את צל תנועותיך
הידועות
את מבטך.
אם תראי אותי.
עדיין.
איך יתכן שאת לא קוראת שיש בנאדם בעולם אישה אחת שיודעת שאני כותבת פה אותה אותי אותנו מדממת וירטואלית אבל גם באמת והיא אפילו פעם אחת לא פתחה לקרוא פה.
לקרוא אותי.
אני לא יודעת אם זה יותר מכעיס מעליב מפליא.
לפני שנה. 28 במאי 2023 בשעה 12:46
רוקדים בזוגות
קרוב והדוק כל כך שהזיעה נמסכת ונמזגת, יחד עם משקל הגוף.
ואז מתרחקים. רק מגע מרחף. ואז רחוק יותר ועוד.
ואז המורה אומרת:
תרקדו בשני קצוות של החדר, אבל אתם עדיין רוקדים יחד.
והזיעה מתערבת בדמעות.
איך לרקוד רחוק
ולהשאר יחד.
לפני שנה. 27 במאי 2023 בשעה 9:00
אני כבר לא בהלם
אני כבר לא מחפשת את הרכב שלך בחניה
לא מרימה את המבט אל החלון כל רגע כדי להבחין ואפילו להיות מופתעת ששוב את לא פה. ושוב. וגם עכשיו לא.
אני כבר לא בוכה מכל שיר אהבה סתמי
(רק מאלה הממש חורכים)
אני כבר לא בכאב יומיומי כל רגע כל שניה
זה מתחיל להתרחק, הגלים כמו פחות מטביעים.
אני כבר לא מחפשת אותך 20 אלף פעם ביום
אולי רק 20
אני כבר לא: אולי בכל זאת. רוב הזמן.
(קצת קיטש לשבת)
את לא קוראת. מעולם לא קראת. אפילו שיכולת. אפילו שיכולה.
לפני שנה. 24 במאי 2023 בשעה 6:41
בשיעור קונטקט המורה אמר לבחור שתי נקודות בגוף ולייצר איכות תנועה כומו ששתי הנקודות אוהבות ורוצות להתקרב
ואז תנועה בה שתי הנקודות לא סובלות זו את זו ורוצות להתרחק.
ואצלי
שתי הנקודות אוהבות כל כך
ורוצות להתרחק.
כליומיותר.
לפני שנה. 10 באפריל 2023 בשעה 19:48
עוד יומיים זה כבר שישה שבועות
נוגעת בעצמי ובוכה
לא גומרת כשאת לא פה.
רוב הזמן אני בסדר
זה רק כשנהיה פה שקט כזה.
או כשאני רואה מישהי שמזכירה לי,
או רכב לבן
או כשאני שוכבת במיטה והגוף שלי צועק אליך.
רוב הזמן אני בסדר.
לפני שנה. 30 במרץ 2023 בשעה 17:39
אלהים אדירים
אני מתגעגעת.
ולא מאמינה שזה באמת
שזה סופי
שאין אותנו.
מישהו מוכן להסביר לי את המנגנון שלך, או מה עושים עכשיו, או למה
או לספר לי מה שלומך
או רק
להגיד לי מה עושים
שתחזרי.
הלב והמעיין.
היום חודש.