התיקון

תגידי,

אהובה,

נגיד,

אם אני אעשה קעקוע  

כל זה ייכאב פחות? 

ואם אני אגזוז את כל מחלפותיי, הבלונד הארוך היפה,

אפילו קרחת,

אז אצליח לנשום?

ותגידי, פרא ליבי, 

אם אני אפסיק לאכול, 

ימים ושבועות כמו בקיץ ההוא, 

אולי אז זה פחות ייכאב? 

ואם מישהו יבעט בי, יפליק,  ישתין עלי, 

אז יהיו לי חמש דקות בלי הכאב הזה? דקה בלי הרעש? 

אני הולכת בסמטאות הלא נכונות. 

את בכלל לא שומעת.

לא תדעי לעולם. 

חלמתי בלילה שאני משיטה סירת נייר בצורת ירח בין איים. הים היה ירקרק וכהה ואני הייתי פשוט אני. עמדתי בסירה שלי וחתרתי עם משוט אחד ארוך, אולי הייתי יפה כמוך על הסאפ.

ואת? 

את בכלל לא פה. אני כותבת ואת לא רואה. אולי ככה רצית, חיים גזורים לחתיכות, רק חלק מהם מתחבר או אולי משיק, והחלק האחר פרום. בלתי מחובר. 

אני בוראת לי איים, כמו במיינקראפט אני בונה לי עולמות. 

נדמה לי שיש דף גדול שהוא את, והוא בגודל החיים. לאט לאט אני גוזרת ממנו חתיכות בצורת סהר. כל חתיכה היא אי, כל סהר עולם. ובכל אחד מהם את אינך.

ולא תלכי בעולמות, ולא תדעי מה צבע הים באיים והאם גשום.  כף רגלך המושלמת לא דורכת שם. עוד סיפור שלא שיתפתי אותך. עוד פיסה מליבי שאת אינך בה.  

ביס אחרי ביס אני מעגלת מהדף הזה של החיים שהם את. בהתחלה זה הרגיש כמו לתלוש פיסות בשר חי, ועכשיו זה כבר קצת פחות מדמם. מדי פעם אני בסדר. אחרי שכל העולם היה את, זה פשוט כואב לי מדי.  

כל ערב כזה, כל לילה, יהיה עוד אי. ואני אשוט בין האיים שלי עד שיהיה לי מספיק עולם בלעדייך. 

נגיסה מתפוח, העסיס מטפטף על הסנטר,

פכיחת העינים אל תוך חושך מסמא. 

נקודת האל חזור. 

הו פאק, מה הייתי נותנת כדי לא לדעת. 

כלים שבורים. 

לפעמים הצעת העדינות היא עצם ההוכחה שהשחיתו אותך.

-אושן וונג- 

הייתי חייבת לבוא. פצועה וחבולה ומדממת. לא היתה לי ברירה אחרת. 

וזה היה רעיון כזה לא מוצלח. כרוניקה של. משהו ידוע מראש.

אבל לא היתה לי ברירה. 

והלוואי לפחות היא היתה מעמידה אותי ערומה ופורעת את הבלונד החדש שכבר הספקתי לשנוא. או מושכת. 

אולי אז הייתי סוף סוף בוכה. 

הוא מסתכל בי בעינים הירוקות האלה. מה להביא לך מתנה מניו יורק?

אני רוצה לענות. תביא אותי אם תמצא, אני שהלכתי שם לאיבוד. 

....Concrete jungle where dreams are made of
There's nothing you can't do
Now you're in New York!
These streets will make you feel brand new
Big lights will inspire you

Hear it for New York

יסמין מבשם את הערב שלי. ושלך? הריח הזה הוא שלך, נצח. 

יש צלקות שישארו לתמיד. ויש דבר אחד שאני לא יכולה לסלוח עליו. ממרחק הזמן והמקום. 

אני כבר הרבה יותר טוב. 

והיא הזמנה למות כדי לחיות 

המילים לא נענות לי. רק אכזבה צורבת ותהום פעורה ושריון מגואל וכעס חורק שיניים וצורך לברוח. או שסיפרת גם על המקום אליו אני בורחת? ניצחת. הבסת אותי. אני מוותרת על האפשרות להכות במילים. בתמונות. עשיתם את זה כל כך טוב עד עכשיו. 

זכותךָ. זכותךְ. אני שומרת על הזכות האחרונה שנותרה לי. 

 מי יצטער בלכתי?