התיקון

כשעבד עיברי מבקש להישאר של אדונו לתמיד, האדון לוקח אותו לפתח הדלת ורוצע את אזנו.

ואז העבד של האדון. לעולם. 

גם אני נרצעתי כמו עבד עולם. למאסטר האחד והיחיד שלי.

אף אחד לא יודע שזה לא סתם פירסינג חמוד. הליקס תמים. 

גם בעלי לא.

זו הרציעה שלי. 

מסומנת לך בגוף

בסימן שנשאר לעולם

סימן שהפך אותי לשפחה לעולם שלך

סימן שהפך אותי לזונה הקטנה שלך

סימן שהפך אותי לכלבה הרעבה שלך 

לפעמים כשאני נוגעת בזה, זה עדיין כואב.

כאב מרטיט ומענג.

כאב שמזכיר לי למי אני שייכת. 

מאסטר מדהים.

תקבל מה שתבקש.

מאז ומעולם. ולתמיד. 

אני כותבת רק לך. 

מאסטר. יחיד ומיוחד. אהבת חיי.

שוכבת ערומה במיטה, כמו שאמרת לי. שיער מפוזר על הכרית. רק אתה רואה אותו.

בוערת.

הלילה אני אלבש תחפושת של ילדת בית ספר.

חצאית קפלים קצרצרה, בלי שום דבר מתחת. כזו שאם טיפה אתכופף, אתה כבר תראה הכל. גרביים ארוכות עד מעל לברך ונעלי בובה קטנות.

חולצה מכופתרת לבנה, טיפה שקופה. חזיה מנומרת מתחת. לא לכפתר את הכפתורים העליונים.

צמות בשיער. איפור מינימלי ומבט תמים. 

אבוא לנשף מסיכות שאתה תהיה בו. אפתיע אותך. אבוא לרקוד לידך. ארקוד כך שתראה שאין לי כלום מתחת לחצאית הקצרה. 

כשתבין שזו אני. ושבאתי בלי רשות. תתפוס לי את פרק היד חזק עם היד הגדולה שלך ותוביל אותי במבט אטום לשירותים. תגיד לי שעכשיו מגיע לי עונש.

אני אחייך חיוך קטן ומרוצה... 

תצווה עלי לפתוח לך את המכנסיים. להוריד טיפה את התחתונים. ולרדת על ארבע ולמצוץ את הזין שלך, שכל כך עומד וזקור מאז שראית אותי בתחפושת הזו. אני אכניס את כולו לפה, ואתה תתפוס לי את הראש ותדחוף אותו חזק על הזין המדהים שלך. שלא יהיה לי אוויר בכלל. שהזין שלך יגיע לי לגרון. 

אחר כך תגיד לי להתכופף. החצאית תתרומם. ואתה תכניס את האצבעות שלך להרגיש כמה אני רטובה. חזק ובלי הודעה מוקדמת. אני אגנח מעונג. 

ואז תתפוס לי את המתניים ותחדור אלי מאחורה, חזק ובוער. אצבע אחת תשלח אל הדגדגן הבוער שלי, ותלחש שאם אני אוציא הגה אתה מפסיק. 

נגמור ביחד. בטירוף. 

ואז תתלבש. תצא למסיבה כאילו לא קרה כלום. ותשאיר אותי מטפטפת את הזרע שלך. מאוהבת ומרוצה. 

פורים שמח.