ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיקון

לפני 8 שנים. 4 באפריל 2016 בשעה 18:34

כל פעם.
נגלה לי עוד משהו בך.
עוד דלת בך נפתחת.
עוד קליפה נושרת בדממה על הרצפה.
עוד כיסוי מתקלף כמו עור מיותר.
עוד יופי נפער למול עיני המשתאות.
עוד קסם בוהק בך.
עוד ניצוץ מסנוור אותי.
עוד הפתעה מחייכת אלי ממך.
עוד עננה מתבהרת.
עוד געגוע נרגע

עוד כאב נרפא
עוד עיוורון נפקח.
עוד סוד נענה לי.

 

אני מגלה.
פותחת.
מקלפת ומסירה.
משתאה.
מסתנוורת.

נרגעת כמו חוף אחרי סערה
מחייכת ומופתעת.
נפקחת.
נענית.
ונהנית כל כך...

הולכת בך מסוקרנת כמו ילדה קטנה ביער.
לגלות עוד ממך.

לפני 8 שנים. 3 באפריל 2016 בשעה 2:13

שחור-לבן-אפור

כותבת רק לך. יחיד ומיוחד.
אתה אומר שאני שחור-לבן. תמיד הייתי כזו.
מנסה להיות חמישים גוונים של אפור.

זה מנקר לי בראש כבר כמה ימים.
תגיד.
מותר לי לפעמים לבקש אותך?
לקרוא לך,
לדקה? לרגע?
להגיד לך שאני נורא צריכה אותך?
מילה. משפט.
סתם ככה, באמצע היום, בלי סיבה?

ולמה זה ככה?
אני לא רגילה להצטרך...
רגילה להיות חזקה. שולטת. מחליטה.
לא יודעת איך עושים את זה...
זה מפחיד אותי נורא.
זה מחניק לי בגרון
ומייד מציף בי דמעות.

ואני שונאת להיות ככה.
כי... אני מפחדת.

שכשתדע שאני צריכה אותך.
שאני לא כזו חזקה. שאני קצת נשברת.
שאולי אני בעצם עוד קצת ילדה קטנה.
חלשה. נזקקת. מובלת. נשלטת?
שמולך כל החומות שלי מתנפצות. כל השכבות נמסות. ואני ערומה. בנפש. ובגוף...
כשתדע... תיבהל. לא תאהב יותר? ותלך.

מנסה להיות אפור...
לא לגמרי הצליח.

אני לא באמת חושבת שתענה.
רציתי רק לספר לך. פה יותר קל לי.

לפני 8 שנים. 31 במרץ 2016 בשעה 0:08
  • חולמת את חלום ליל קיץ שלי.

חופשת מולדת. 

מלון מפואר על קו החוף של דרום תל אביב בואכה יפו.

כמה אני מתגעגעת לים. ועוד יותר אני מתגעגעת לחוף שלי. 

אני אלבש ג׳ינס, מתחת חוטיני. טי שירט לבנה שבטן של שישה חודשים מתעגלת מעליה. יחפה. בלי איפור. מוכנה. 

כמו מאסטר, תיתן לי לחכות. לא תגיד מתי אתה מתכנן להגיע. 

אני אשב בחדר, עם קפה קר, על כורסא, מביטה בים. מחכה. 

ואז תגיע.

אחרי(?) שנים אוהבות, מתוקות ומיוסרות יחד.

ועוד יותר שנים של כעס ושנאה.

ואחרי החודשים האלה. המטורפים. הנרגשים. המחרמנים. מלאי תשוקה ולהט.

חודשים של אהבה וירטואלית. של להתקלף. ולהיחשף במקומות הכי חבויים.

פתאום תהיה באמת.

אמיתי. איתי בחדר. 

ברור לך שאני אהיה חסרת נשימה ולא אוכל להוציא מילה מהפה...

סוף סוף. כמה התגעגעתי.

לטבוע בעינים שלך.

לגעת לך בפנים. בשפתיים.

לשים את היד שלי על החזה שלך.

להרגיש את הלב. 

 

הלוואי שהייתי ממשיכה לספר. 

אבל כמו שנועדתי להיות הכלבה שלך. 

אז עכשיו אני כלבת השמירה. שומרת עליך. עלי. עלינו. 

 

אז אני לא ממשיכה. המשך הפנטזיה הזו תישאר בראש שלי. את הבתולין שלי כבר הבטחתי לך. ואני אקח את שלך בכל כך הרבה עונג ואהבה. 

 

מאסטר אהוב שלי. אחד ויחיד. אני כל כך רחוקה. וקוראת לך. בוא.

בוא...

מה זה עוד כמה חודשים, לעומת כל כך הרבה שנים... 

 

 

"If we shadows have offended,
Think but this, and all is mended,
That you have but slumbered here
While these visions did appear.
And this weak and idle theme,
No more yielding but a dream,
Gentles, do not reprehend:
If you pardon, we will mend:
And, as I am an honest Puck,
If we have unearned luck
Now to 'scape the serpent's tongue,
We will make amends ere long;
Else the Puck a liar call;
So, good night unto you all."

William Shakespeare, A Midsummer Night's Dream

 

״אם קצת הגזמנו, בני הצל,
יורשה-נא כך להתנצל:
חישבו שכל זה רק היה
אשליה והזיה.
מחזה שולי פּעוּט,
רק חלום, לא מציאוּת
אין שום נזק לספּר.
תסלחו – וּנְשפּר.״

שייקספיר. חלום ליל קיץ

לפני 8 שנים. 29 במרץ 2016 בשעה 16:31

איך יכול להיות

שאתמול

הייתי בעננים

והיום 

התרסקתי על הסלעים הכי חדים

ולמה

זה צריך להיות ככה 

תמיד.

 

מה ענית לה?

ומה יהיה איתך אם תעזוב?

 

אתה יודע מה אני רוצה.

אותך.  

יודעת שאתה לא שלי. 

ולא מבקשת את זה.

אבל לרגע. 

לשעה.

לבוקר אחד. 

 

אני כמעט

לא

יכולה

יותר. 

אולי

התפילה האמיתית שלי

צריכה להיות

שאני אהיה

פחות

שלך.

 

מה עדיף.

לאהוב ולכאוב בטירוף.

או לחיות בלי כל זה. 

לפני 8 שנים. 28 במרץ 2016 בשעה 4:02

 

בשביל לכתוב ריפוי
צריך לכאוב
בשביל להתרפא
צריך לדמם
בשביל לעשות ניתוח
צריך סכין...

בשביל להיטהר
צריך להיות טמאה
בשביל להזדכך
צריך להתלכלך
בשביל להתנקות
צריך לרדת הכי נמוך שיש
בשביל להתמרק
צריך יסורים
בשביל להתכבס
צריך לחשוף את כל הכתמים הכי חבויים
בשביל להלבין כבורית
צריך להיחלץ מהשחור
בשביל להיות צחה כשלג
צריך לנדוד במדבר הלוהט והמזיע של החולות הנודדים והעקורים
בשביל להתכפר
צריך להכות על כל החטאים.


אני לא שם.
לא הערב.

הערב פשוט קליל ונעים...
נשאיר את זה ככה.

לילה טוב מאסטר.

לפני 8 שנים. 28 במרץ 2016 בשעה 3:26

מאז השיחה שלנו בחדר כביסה.
כל פעם שאני שם...
הכביסה לוקחת 38 דקות.
המייבשים מרעישים ברעש מונוטוני ואפור
אז לא יישמעו אותי גונחת ונאנקת.


תכופף אותי על אחת המכונות הרוטטות.
הגוף שלי יימעך תחת העצמה שלך.
רק קצת להוריד את המכנסיים. כי קר פה.
תזיין אותי בעצמה. בתשוקה.בלהט. בטירוף. ברעב של... כל כך הרבה זמן. תחדור ותחדור שוב ושוב. תחפור בי, ותבעל אותי, ותבטוש בי.
והגוף שלי ירעד מהרטט של המכונה. ומהגוף שלך בתוכי.
ניטרף מהסיכון שמישהו יכול להיכנס בכל רגע.
אתה תגמור כשהמכונה תידום. הצפצוף שלה יהיה אות הסיום לאחר קולות הגמירה שלך. נלך לשטוף את עצמנו בברז המגעיל הזה שבצד.

ואני אעביר את הכביסה למייבש.

לפני 8 שנים. 27 במרץ 2016 בשעה 5:04

 ביקשת שאביא חברה.
האמת.
שאני חושבת עליה כבר כמה זמן.
צעירונת. שובבה.
היא סוג של אחות קטנה בשבילי.
או אולי...
היא אני מפעם.

מעניין.
איך יהיה לך לזיין אותי מפעם, ואותי של עכשיו.

 

קניתי לנו חוטיני תואמים. וניסיתי להסביר לה קצת על המאסטר. היא לא לגמרי הבינה את הקטע של השליטה. אז קיוויתי שהיא תסתדר איתך.

 

מחכות לך ביחד. במיטה. מקשקשות ומצחקקות.
ואז אתה נכנס.
במבט שלך אני רואה שאתה מרוצה מהבחירה שלי.
אבל חייב להישאר הכי קשוח ובדיסטנס.
הבאת כלבה קטנה? אתה שואל אותי.
כן מאסטר. כמו שביקשת. אני עונה.
הי מסתכלת עלי במבט מופתע. אבל שותקת.
אתה שואל איך קוראים לכלבה הקטנה?
אני עונה.

אתה מתעצבן שאנחנו כאלה מחוייכות. ומצווה בקול קר: על הרצפה.
אני מתיישבת על הברכיים לפניך. היא עושה כמוני. לא מסתכלות עליך.
אתה מוציא את הזין שלך. ומתחיל לטייל איתו על הפנים שלנו. פעם היא. ופעם אני.
פתאום היא מנסה ללקק אותו.
אתה תופס את הזין ביד ואומר באדישות את תמצצי כשאני אגיד לך למצוץ.
תופס לה את הראש, ודוחף את הזין הזקור שלך לתוכה.
אני מביטה בה. כמה היא יפה. עם הזין שלך בפה שלה.
אתה מזיין אותה קצת בפה. משתעשע איתה.


ואז מצווה עלינו לעמוד על שש. כמו כלבות. ומתחיל להפליק. אחת לי. אחת לה.
אנחנו נאנחות יחד.


בתנועת יד מהירה, אתה בודק כמה אנחנו רטובות. קודם היא. נאנחת מעונג. ואז אני. גם.


אתה מבקש מאיתנו להפשיט אחת את השניה. אני מוצאת הזדמנות להסתכל לה בעינים. ורואה שהיא לגמרי שם.
כשאתה קולט את המבט שלנו. אתה מחליט לשחק קצת. מבקש מאיתנו להתנשק. ללטף. לגעת.
מתיישב מולנו על כיסא, כמו כיסא במאי, ונותן לנו הוראות. ונוגע בעצמך...
אנחנו מתנשקות. מלטפות. צובטות. מלקקות. מלטפות. חודרות. לפי ההוראות שלך.
אני יורדת לה. איזה מתוקה שהיא.
איך שזה מטריף אותך.
איך ידעת שאת הפנטזיה הזו אני אגשים רק כשאתה מצווה עלי.


אתה לא נותן לה לגמור. רק כמעט. אתה מבקש ממני ללקק לה את הישבן. אני מבינה שאתה כבר בוער.
ואז מתחיל לחדור באנאלי. פעם היא. פעם ואני.
כשאנחנו על שש אני שמה את היד שלי לרגע על שלה. בודקת שהיא בסדר. אבל מהקולות שהיא משמיעה אני יודעת שכן...


אתה אומר לנו להסתובב, אנחנו מוצצות לך יחד, בתיאום מושלם. כמו טנגו מדהים. ריקוד מענג של שתי לשונות, שפתיים. מדי פעם הלשון שלי פוגשת את שלה.
אתה נוהם מתענוג וטירוף.
וגומר בגמירה מטורפת על הפה של שתינו.


ואז.
אנחנו מתנשקות. עם הזרע שלך.

לפני 8 שנים. 25 במרץ 2016 בשעה 16:12

בעולם האמיתי

אני

מעמידה פנים 

מדביקה חיוך שגרתי

נושכת שפתיים

בולעת דמעה

 

 

אבל פה

מותר

לי

לצרוח

לצעוק

להיאנק (להיאנס?)

ליילל

לנהום

לשאוג

לכאוב

לצלול

להיבלע

לטבוע

להיות חסרת נשימה

 

מגעגוע. 

 

מכורה. סליחה.  

מבטיחה למצוא איזון. 

מקווה שאתה לא נבהל. 

קח אותי ככה. כמו שאני. 

 

זה באמת עוזר לכתוב. כמו שאמרת. מרפא טיפה.

לפני 8 שנים. 25 במרץ 2016 בשעה 14:16

You're the light, you're the night
You're the color of my blood
You're the cure, you're the pain
You're the only thing I wanna touch
Never knew that it could mean so much,

You're the fear, I don't care
Cause I've never been so high
Follow me to the dark
Let me take you past our satellites
You can see the world you brought to life,

So love me like you do,
Love me like you do,
Touch me like you do,
What are you waiting for?



Fading in, fading out
On the edge of paradise
Every inch of your skin is a holy grail I've got to find
Only you can set my heart on fire. 
 

I'll let you set the pace
Cause I'm not thinking straight
My head spinning around I can't see clear no more
What are you waiting for?

 

 

מאסטר אחד ויחיד

אפילו ממרחק מיילים רבים כל כך

היה מדהים אתמול. תודה. 

 

הלוואי.

שפעם.

באמת.

תאבד.

שליטה.

 

שבת שלום

לפני 8 שנים. 25 במרץ 2016 בשעה 1:36

רוצה לדעת מה זה עושה לי כשאתה כותב בטקסט:

״עומד לי ממך כל הזמן״ ?

 

זה מדהיר לי את הלב

זה עוצר לי את הנשימה. 

מחדד את כל החושים שלי

אבל מערפל לגמרי את המחשבה. 

משתק את יכולת הדיבור

מצמית את הלשון 

עושה אותי פתאום נורא צמאה. אליך.

וגם

מתחיל לפעום לי בין הרגליים

לבעור

להרטיב 

את התחתונים

לרצות אותך כל כך. 

 

כשאתה כותב בטקסט: ״עומד לי ממך כל הזמן״

אז אני מרגישה הכי זונה. והכי מלכה. 

 

מאסטר מדהים.

כשאתה כותב בטקסט: ״עומד לי ממך כל הזמן״ 

אז אני רוצה לעלות על המטוס הראשון,

או לשחות את כל האוקיינוס שמפריד ביננו, 

או לרחף על העננים. 

 

כשאתה כותב בטקסט: ״עומד לי ממך כל הזמן״,

אז אני רוצה לתפוס טרמפ על כנפיים של ציפור נודדת,

שחוזרת הביתה,

זו שכמוני מכירה את הגעגוע,

של להיות בשתי ארצות,  

זו שיודעת את הדרך הביתה, ועפה כמו חץ,

ולנדוד יחד איתה, 

שתביא אותי אליך.

 

והכי...

כשאתה כותב בטקסט: ״עומד לי ממך כל הזמן״ אז אני רוצה לרדת לך. למצוץ לך את הזין המדהים. ולשמוע אותך גומר. ולטעום אותך. ולבלוע. 

 

לילה טוב.