לפני 8 שנים. 29 במרץ 2016 בשעה 16:31
איך יכול להיות
שאתמול
הייתי בעננים
והיום
התרסקתי על הסלעים הכי חדים
ולמה
זה צריך להיות ככה
תמיד.
מה ענית לה?
ומה יהיה איתך אם תעזוב?
אתה יודע מה אני רוצה.
אותך.
יודעת שאתה לא שלי.
ולא מבקשת את זה.
אבל לרגע.
לשעה.
לבוקר אחד.
אני כמעט
לא
יכולה
יותר.
אולי
התפילה האמיתית שלי
צריכה להיות
שאני אהיה
פחות
שלך.
מה עדיף.
לאהוב ולכאוב בטירוף.
או לחיות בלי כל זה.
