התיקון

את ועדיין. 

ביום ההולדת שלך, שהיה קצת לפני שאת ואני כבר לא, כתבתי דברים שאני אוהבת בך כמניין שנותייך. כמו כל שנה. 

מאז שאת ואני כבר לא, מעולם לא שלחתי לך את זה. 

מתגעגעת לכל אחד מהדברים האלה. ועוד. ריח של קפה. תנועת גוף. שיר. שמש. 

הזמן והגעגוע המטופשים והגוף הכמהה,

חוברים להשכיח ממני את הרעל ששחה ביננו, מנסים לצייר רק את האהבה. ועוד איזו אהבה. שלא מהעולם הזה. וכמוה גם הרעל. 

שוחה בגעגוע, מתמסרת ונותנת לו להציף אותי, עד כדי שמדמיינת קפסולה שאינה בשום זמן ובשום מקום 

שבה

את

ואני. 

כל יום ועדיין.