לפני שנתיים. יום חמישי, 16 בינואר 2025 בשעה 16:54
בן של אלף זונות הגעגוע הזה.
מזדחל אלי בטפטוף בלתי נראה, מישהו שכח לסגור עד הסוף איזה ברז.
וים נקווה בי.
ואני חיה של ים, חיה של מים. וגעגוע-מים עוטף אותי מכל צדדי ואין למעלה ואין למטה ויש רק את. את ומה שהיה לנו פעם. ממאנת להניח ליופי שהיינו לבלות. רוצה להלך ברחובות ולקרוא איפה את אהבתי. איפה האהבה ומה עשינו לה.
והיבשה. הזו היציבה, הזו שהיא לי בית. היבשה בה אני נאחזת בקצות ציפורניי ולא נותנת לים לקחת אותי.
הבית שלי שביבשה לוחש לי במתינות של אדמה. מחכה שאשוב ממסעות הגעגוע-ים. לא ים, מעיין.
הוא לוחש לי אדמה.
בן של אלף זונות.
וחמישי.
ואת. ועדיין. כל יום.