התיקון

כל שנה בעומק החורף ניצתים בה החיים. הקליפה כמו עור נמתחת, וגוון ירוק נמהל באפור ששקע בלהט הקיץ. מה עולה בה, הענפים שולחים אצבעות גרומות ועורגות לשמים של ינואר. ניצני קט מופיעים והיא חסרת נשימה. ניצנים לבנים ורודים סגורים מתמלאים מאיזו תשוקה בלתי נראית, גודשי כותרת וצוף. הדופק עולה, משהו מחכה. ועוד רגע. והיא מוכנה להתפקע, מוכנה להציף את האור, לפתוח בכל הכח את כולה פרחיה עלי כותרת פשוקים מנושקים לרוח.

כל שנה מחדש השקדיות בסיבובים בדרך לעין כרם בעונה הזו מזכירות לי אישה שניה לפני שהיא גומרת.