לפני 7 שנים. 1 ביולי 2016 בשעה 3:19
אתה
כן אתה, שכתבת עלי
כאן
במילים שאף אחד אף פעם לא כתב.
מילים של תשוקה
ו...?
לא רציתי להאמין שזו אני.
כמו אשת לוט
המבוהלת
זו שנסה על נפשה ועל חייה
אבל יודעת שהיא השאירה משהו שם מאחור
נקרעת
ולא יכולה
אלא
להסתובב ולהביט
רק עוד פעם אחת
אחרונה
על הדבר ההוא
שנשאר ממנה
שם
איתו.
ולא יהיה לה עוד כזה.
אז היא מסתובבת
ורואה את מה שהיה לה
ונשארת שם.
לעולם.
נציב מלח.
אני לא יודעת לשחק את המשחק הזה.