אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיקון

לפני 7 שנים. 15 בספטמבר 2016 בשעה 15:50

אוננתי. גמרתי. נרדמתי. חלמתי. וזה היה כל כך אמיתי. זה היה אמיתי כמו החיים בחלון. ופתאום קול שדופקים בדלת. התעוררתי אבל לא פקחתי עינים ולא זזתי אפילו נשימה. ניסיתי לדחוף את עצמי בחזרה לחלום. לזחול אליו פנימה. למשוך את עצמי שבתוך החלום אליי. והדפיקה שוב ושוב. וחשבתי אולי זה אתה. אולי זה מישהו שבא לזיין אותי כי אני ממילא בלי תחתונים. ירדתי לפתוח. אבל לא היה שם אף אחד. והחלום הלך.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י