לפני 7 שנים. 20 בספטמבר 2016 בשעה 16:10
הם יושבים שם מתחת לגשר, בערך עשרה, לא ספרתי. זה הפסקת צהרים של פועלי בניין. אלה עם הקסדות והווסט הזוהר.
אני חולפת על פניהם. אחד שם ממש מוצא חן בעיני. בהיר עם זקן חום כהה. זרועות ענקיות. אני מחייכת אליו. לא חושבת שהוא שם לב.
ומתחשק לי לעצור. לעמוד מולו עם היד על המותן עם החצאית הקצרה השובבה שלי. להסתכל עליו. להסתובב לאט. להרים את החצאית שייראו את התחתונים היפים שלבשתי הבוקר. לסמן לו עם האצבע לבוא אלי...
אבל לא עצרתי. והמשכתי הביתה.
אז עכשיו אני שוב מתפשטת מול החלון הגדול הזה בחדר השינה. אתמול הלכתי בבית ערומה. ומקווה שמישהו ייראה ויבוא.