הוא היה שלי רק לרגע, הזונה היפה שלי. או שבעצם הוא מעולם לא היה שלי. ומעולם לא היה.
רציתי אותו. לקחתי אותו בשתיקה משוק הבשר. ריפאתי את פצעיו עם זמן ועם מבט ועם הרבה שתיקה. לא שאלתי אודות חייו הקודמים ומאין הצלקות. ולמה הצורך הזה, הפראי.
הוא התהלך בחיי כמו צל. היה איתי בכל מקום. במיטה במקלחת בחדר כושר בקניות בשירותים. מבט מושפל. אבל רואה הכל. רואה אותי. רוצה אותי. ולא מעיז אפילו במבט.
הוא היה מוכן לעשות בשבילי הכל.
לילה אחד. ביקשתי שיישאר. התפשטתי מולו לאט. הרמתי את הראש שלו. ולחשתי בשקט. זונה יפה שלי, בוא. תסתכל עלי ותעשה בדיוק כמוני. שכבנו יחד במיטה, אני הסתרתי את מקום העונג שלי ברגליים משוכלות ועם היד. ביקשתי שיעשה כמוני. שיהיה יפה כמוני. הוא קם מהמיטה במבט מבקש ואני אישרתי במבט. הוא נעלם לכמה רגעים, וחזר אלי. את השינוי שחל בו ראיתי מייד. עכשיו הוא היה יפה כמוני.
אמרתי לו. זונה יפה שלי, עכשיו תשכב עם הברכיים צמודות ותשים את הזין בין הרגליים שתיראה כמו נקבה יפה. כמה יפה שהוא היה אז בשבילי. חלק לגמרי. זונה יפה שלי.
התקרבתי אליו ערומה, רעבה ומוטרפת תשוקה כמו לביאה אל הטרף. הוא התחנן, גבירתי לא. עניתי לו. אתה הזונה שלי. והלילה אני אקח ממך הכל.
כל הלילה לקחתי. והוא נתן לי הכל. ולרגע אחד הוא היה שלי.
ואחרי הרגע הממכר הזה. אני משחררת אותו לחופשי. יודעת שהוא לא באמת שלי. שהרי מההתחלה ידעתי שהוא לא אמיתי. ואולי... אני בכלל הייתי שלו.
להתראות זונה יפה שלי. לא יהיה לי עוד כמוך. אולי... כי בכלל מעולם לא באמת היית.
