התיקון

כשאני הייתי ילדה

מבוהלת וחסרת בטחון

ואתה היית נער

יפה ושחצן

ואהבתי אותך

ואהבת אותי

ולימדנו אחת את השני איך לגעת

איך לאהוב בגוף

נהרות של תשוקה ועונג שפרצו ממני אליך

שעות של נגיעות מהוססות ושפתיים חוקרות, לשון חודרת, עינים. 

איתך אז גמרתי אינספור פעמים. בכל תנוחה. ושוב. ושוב. 

אתה גילית אותי אישה.

והייתי כולי שלך. 

ואז כל הכעס והשנאה. ואני תמיד אהבתי. 

ונהרות של זוהמה שליכלכו את האהבה שלנו. 

לא גומרת. מאז איתך ילדה. לא גומרת.

לא עם אחרים. וגם לא איתך.

הלכלוך שדבק בי. הזוהמה שעטפה אותי. הרפש שנגע בי. טימא אותי. 

מקולקלת. מקוללת. 

חייבת להיות בתוך הלכלוך והגועל כדי לגמור. 

למה. 

אני כואבת. 

אני רוצה שוב איתך. כמו ילדה. כמו פעם. לגמור מול עיניך המשתאות. לפני שהתלכלכנו כל כך.