לפני 7 שנים. 1 בנובמבר 2016 בשעה 1:55
יום שלם בלי לכאוב בלי לבכות בלי לשרוט את עצמי מבפנים החוצה עם זכוכית שבורה טוב לא ממש בלי. הבהוב של הכאב משתמר בי כמו יין טוב גחל מפוחם בוער לי בנחת בקצה של הוושט איפה שמתחילה הבטן ומתחילים הכיבים לדמם ואם אנשוף חזק מדי או לרגע לא אשים לב ואקח נשימה עמוקה מדי הכל יבער שוב ואני אירק על הכל אש כחולה כמו דרקונית מכוערת מפלצת. הלוואישלאיכוללהיותיותרגרוע אבל יכול.
ורק העינים שלה מחזיקות אותי מדי פעם בחיים.
יום שלם בלי לכאוב.