לפני 7 שנים. 14 בנובמבר 2016 בשעה 14:09
יושבת בבית קפה ולידי חבורת איטלקיות צחקניות ומלאות חיים. ואני חושבת שזה מחמיא לי שאני שותה קפה באותו המקום שהן.
היום אני חוגגת את היעדרך. איזו חגיגה סרקסטית. מאזו כזה. התלבשתי יפה לכבודך, ועכשיו הולכת להתכונן בדיוק כמו שאתה אוהב. אפילו שייכאב. אהנה מכל שניה של הכאב הזה. ואז שעה וחצי עם אינך.
אלהים. שעה אחת איתך. זה הכל.
עם הקוראים הסליחה שוב. אני נהיית פחות קוהרנטית.
