לפני 7 שנים. 10 באפריל 2017 בשעה 0:08
אתה יודע, לאחרונה אני חולמת לקחת את החוט המחובר למחט החדה והמעוקלת ולתפור בעדינות את השפתיים אחת לשניה יספיקו שלושה תפרים אני חושבת אולי גם תפר נוסף במעלה הירכיים הפנימיות אם הייתי יכולה הייתי בכלל קושרת בחבל רך את הרגליים זו לזו זה לא בשביל לכאוב (בשביל זה לא צריך לא מחט ולא חבל. זה בשביל) שלא אוכל לפתוח לאף אחד לא לתת לאף אחד לגעת וגם לא להתקרב (אתה הרי יודע שאני מסוגלת וגם יודעת בדיוק איך) עד שאתה.
וכך עקודה ומאוהבת אתן לך מספריים לגזור את התפרים בעדינות ללטף לאט את מה ששייך לך ואז לקרוע אותי לגזרים
רק אתה. בכל צורה ודרך. בכל רגע. כל נשימה. זה כבר הרבה יותר מדי, בחיי. כמה עוד נשאר?