התיקון

אז המקום שאני בו עכשיו מזכיר לי כל כך את המדבר שהיה חלק מאהבת הנעורים המאוחרת שלי. וכיוון שגם הוא היה כל כך שם בתוך הסיפור הזה, החלטתי לספר לך על הפעם ההיא בנחל עתק. 

יצאנו מוקדם בבוקר באוטובוס שעולה במעלה אילת וירדנו באמצע שומקום. זוכרת בדיוק את הבוקר ההוא.  אז לא האמנתי בנו. לקח לי הרבה שנים להאמין לו. 

ישבנו במקום שימים אחר כך ראיתי בו אפעה, אני נשענת עליו ומפשקת רגליים בלב המדבר מלא ההוד הזה. וכמו שאני הובלתי אותו עמוק אל המדבר האהוב שלי, הוא הוביל אותי עמוק אל תוך העונג שלי. הגניחות שלי הדהדו בנחל החרב. היו לו אחר כך מגבונים כי אז עוד היינו כה ונילים (לא באמת) ונשאר לנו עוד יום שלם של הליכה. 

מכל הזכרון הזה נשארה לי רק שאלה אחת. אולי אני אפילו יודעת מה התשובה.