והיו רגעים שזה הרגיש כמו אונס. כשכף היד שלך לוחצת לי על קנה הנשימה היד השניה מושכת חזק בשיער והשפתיים שלך מונחות על שלי אני מנסה למלמל לא דרך השינייים החשוקות שלא תצליח לנשק אותי. ואז סטירה ועוד אחת והבנתי את המושג לראות כוכבים וכמה שהוא אמיתי. אמיתי. או כשהפנים שלך היו בתוך הפנים שלי עד כדי כאב ואני מתפתלת תחתיך ומנסה לברוח. לברוח באמת. וכשהתחלתי או שחררת התכרבלתי רחוק ממך והבכי יצא ממני בלי שליטה לרגע. או כשאני נרתעת מהמגע ומייללת כמו חיה כי אני לא בטוחה אם זה עומד להיות ליטוף או הצלפה.
והיו רגעים נעימים. כשנכנסת לחדר ואני לבקשתך ערומה ושיכורה. ואז הורית לפשק, ואני מולך, מפשקת. ושיכורה רק קצת. והיד שלך על הפטמה שלי כשאני כמו גורה לפני שהתחלת להכאיב. והאצבעות שלך ברפרוף עדין על הדגדגן שלי ופישקתי ורציתי נורא. אבל לא גמרתי. ואחרי שגמרת ושכבת מותש ומנומנם והדבר שהרגיש לי הכי טבעי זה לטמון את השפתיים עמוק בין הרגליים שלך וללקק דקות ארוכות. וכשקראת לי ״צעצוע״. אז רציתי לשאול אם אני צעצוע יפה.
אתה הראשון שהעז להכאיב לי. וביום שאחרי. שרירים תפוסים וסימנים. אני מעבירה אצבע בעדינות על כל המקומות שהכאבת מדי ולא בטוחה אם אני רוצה עוד מזה. או אם יש בכלל אפשרות אחרת.