לפעמים מה שקרוי חיי אוחז בי כל כך חזק. השדים טורפים אותי חיה ומפריעים לי לשמוע ולראות החוצה. אז כדי לתת לגוף שלי קצת מנוחה מהנפש ההוזה והמתעללת שלי אני מאוננת. פורנו וזה. לא ממש משנה מה, רק לא הדביקים הרומנטיים האלה כי אני לא באמת מאמינה בזה וכמה זיוף אפשר לשאת. (כל הפורנו מזויף, אני יודעת. אבל אם כבר מזויף אז שיהיה אנאלי).
בלי להתפשט, יד נשלחת לתוך התחתונים. אצבע על הדגדגן, אני מתחילה ישר בעבודה. אין לי משחק מקדים עם עצמי, המטרה ברורה. לעבור את פוטנציאל הפעולה של סיבי העצבים וליצור קצר רגעי שישחרר אותי רגע מעצמי.
זה לוקח דקות בודדות, שתיים-שלוש כזה. שבסופם התנשפויות קצרות דוממות, רעד קל של הגוף, עינים עצומות. אולי סוג של אופוריה. ושקט. שקט בגוף שקט בראש שקט בלב. ויש לי רגע לנוח. עד שיתעוררו שוב השדים. והם תמיד חוזרים.
(נצח. ביום שבו אגמור לך אולי כבר לא יהיו עוד שדים.)
