התיקון

בעולם שלי השמש עכשיו טובלת בים. ובעולם שלך? כמו יצור נטול מכסה זימים, אני עומדת מול הגלים ונותנת לאויר הננשף מהים לעבור בי. הקצף מתיז לי על הפנים והלשון לוקקת את המלח מהשפתיים. 

אני מכורה לגעגוע. להיעדר. ויש מישהו עכשיו שאומר לי תהיי. שמרשה לי להיות. לא במקום אחר בחיים אחרים בארץ אחרת בנדמה לי. זה כואב להיפרד מהתמכרות, אני איתך הרי כבר יותר מחצי חיים. וזה לא כי אני פחות רוצה. אתה נצח. אבל אני חייבת להתחיל לנשום בלי לכאוב. 

הנה הים. הנה השמש. הנה אני. פגומה שכמוני.