לפני 6 שנים. 15 בדצמבר 2017 בשעה 7:14
חלפו 26 שעות מאז שראיתי מיטה. וכרית. באור הבוקר הבהיר השמש מולי מסנוורת וצדודית האיש שפוסע מולי נדמית לי כצדודיתך. הלב מתכווץ בתגובה מיידית ושוב הצורב הזה. ברחוב ליד הדירה בה היינו יחד פעם אחרונה איומה אחרי שנקרש הדם ממני. איך זה דוקא היום אני כבר שנים לא מסתובבת בשכונה הזו. בימים ההם בזמן הזה.
ועולה בי דמותו של האישקוסם. שחיכה לי בחושך ואני אליו עם ביריות ומעיל וכלום עוד. שבמבטו ובצחוק שאחרי שהוא שופך עלי את הזרע שלו, הוא לוחש לי: את פה ועכשיו ולידי. ויפה בדיוק ככה. אני יפה? ובדיוק ככה. הוא מחלץ ממני עורות קודמים מיותרים.
האם אני יכולה לחיות מחלומות אפורים?
גם לשלוף סכין נעוצה זה מדמם.