התיקון

גורה צריכה שיהיה לה קצה של געגוע. צעצוע מבקש לדעת מתי שוב יתחיל המשחק. 

ונכון שהחיים. ועוד איזה חיים. ובקצה שלהם מתחיל הגעגוע. והוא שקט ויציב ולא כואב ומדגדג ועושה בי גלים. 

היית בדרך אלי ואני בלב העיר ההומה והגשם השוטף נכנסת לשירותים אנונימיים  מוציאה עפרון אדום אדום וכותבת את השם שלך מעל לתחתונים הקטנטנים שהכנתי לכבודך. קליק תמונה וsend. אחר כך, כשהנפת אותי באוויר כמו שאני כל כך אוהבת ושונאת וזרקת אותי על המיטה, עשיתי דבר שמעולם לא (פעם אעשה רשימה של כל מה שמעולם לא ואיתך כן). בחיוך ממזרי פתחתי לאט ובתשומת לב חגורה ואז כפתור ועוד אבזם פנימי כזה ואז רוכסן ואז להראות לך. את איך שהשם שלך נראה על הגוף שלי, שם מעל התחתון הקטנטן (הנה, גם זה מעולם לא). בגוף היתה התרגשות אחרת ובעינים ניצוץ של אולי אפשר לקרוא לזה התפעמות. ליקקת אותי ארוכות כאילו זה אותיות מדבש ואתה דוב. יש דברים יותר טובים מדבש.