התיקון

מהרגע הראשון היא ידעה שהוא קוסם. מהמשפט הראשון שלו, ומאיך שהוא הביט בה והחזיק אותה בפעם הראשונה. היא הביטה בו אז, הביטה בגופו, בתנועותיו, הקשיבה-בלי לשמוע. היא בכלל לא האמינה שיש עוד קוסמים כאלה בעולם. לא קוסם כזה מהשרלטנים, אוחזי העינים עם מגבעת ושרביט (למרות ששרביט דווקא יש...).  או שאולי אפשר לקרוא לו מחיה המתים. כי היא היתה מתה-חיה. והוא בקסמיו מניס את השדים. מצמצם את הסדקים. מקרב את שולי הפצע, שיוכל להגליד. 

הם תמיד יהיו שם. אבל עם הקוסם, השדים כבר פחות בולעים אותה חיה. הסדקים פחות חותכים בבשר. הצלקות, אפשר לרגע ללטף אותן.  והיא נושמת. 

תודה שבאת.