התיקון

אני יושבת בספריה. האצבעות שלי קרירות ואני משחילה אותן מתחת לחזיה ונוגעת בסימנים הבוערים (עדיין) שהענקת לי. כמה עונג מהול בכאב הזה. או ההיפך. 

האינסטינקט בתגובה לכאב הוא להרחיק או לברוח. אבל כשהשיניים שלך ננעצו בי אתמול החזקתי את הראש שלך חזק וצמוד אלי ונתתי לעצמי להיכנע לכאב הזה. בין האנקות שלי לחשתי לך: עוד, והגוף המפושק והבוער שלי אמר לך את כל השאר. ואיך אתה מצליח למצוא בתוך כל הפגמים את היופי. 

אתה, קוסם. עוד לא נחתתי.