לפני 6 שנים. 6 בפברואר 2018 בשעה 16:15
אתמול נסעתי מתל אביב והייתי מוטרדת. לא, הייתי על סף בכי. לא. על מי אני עובדת, הייתי מעבר לסף.אז פספסתי איזה פניה (או שתיים) בוויז ומצאתי את עצמי נוסעת דרך דרום תל אביב בואכה יפו. וזה הזכיר לי את הפעם הזו בניו יורק שפספסתי איזה תחנה באוטובוס ובמקום לרדת בfinancial district הגעתי לצ׳ינה טאון.
אותה עיר. שתי פניות לא נכונות. תחנת אוטובוס שפוספסה.עולמות אחרים.
אני. אותה אישה. כנראה שפספסתי כמה פניות. ועכשיו אני קיימת כמו דופלגנגר של עצמי בשני עולמות. המשפט הזה שאמרת לא יוצא לי מהראש, האישה ההיא שאתה מספר עליה, היא אני. יש רגעים שזה פשוט קשה מדי.