צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיקון

לפני 6 שנים. 9 בפברואר 2018 בשעה 12:16

איך שגוף זוכר. ואז שוכח. ואז נבהל ששכח ומתאבן וקופא ונמתח. הגוף כאבן, ואני שאין לי הופכין. והעינים שלעולם לא יהיו אבן מרטיבות את הכרית בדוגי. ובראש אני צורחת. הצילו. בוא קח אותי מפה. איזו מין אהבה היא זו. 

 

 

 

דב קוסם - אני רק רוצה להיות שם בחיבוק
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י