סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 8 שנים. יום שישי, 9 בפברואר 2018 בשעה 9:16

איך שגוף זוכר. ואז שוכח. ואז נבהל ששכח ומתאבן וקופא ונמתח. הגוף כאבן, ואני שאין לי הופכין. והעינים שלעולם לא יהיו אבן מרטיבות את הכרית בדוגי. ובראש אני צורחת. הצילו. בוא קח אותי מפה. איזו מין אהבה היא זו. 

 

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י