לפני 6 שנים. 5 במרץ 2018 בשעה 9:14
היום אני נרעדת. וקפואה. פחד שמאיים עלי. דפיקות לב מהירות ואוויר שמרגיש דחוס וכבד. לא תואם את מזג האוויר. האביב מתפרץ לעולם ואני. מבקשת לצנוח אל תוך שנת חורף עד שכל זה יעבור. בזכרון שצורב את הגוף וצורח את הנפש אני זוכרת שפעם היה חיבוק. דמיינתי שהוא שלי. לו יכולתי.
רק לא חיבוקים וירטואלים
קחי נשימה עמוקה ותמשיכי הלאה
