לפני 6 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 5:04
אין מקום להשוואות. אני נכשלת בכולן. וגם בכל הבחינות. בשלב ב בכל אופן נכשלתי בגדול.
אל דאגה. לא מנסה וגם לא אנסה להכניס את עצמי ללבבות של אחרים. בטח שלא זרים. ואת הטעויות שלי אשלם בעצמי במחיר מלא. עם ריבית. (אולי לא אני היחידה שטעיתי). כל הקסם והיופי שלך. אני מעולם לא הייתי. רק הערת שוליים. וכמה נחרץ וקפוא היה ה״זרים״ הזה.
את זה אני לא כותבת לך. רק לי. הלב שלי ריק כמו בית רגע לפני שהוא ננטש. ואני מהלכת בחדרי הלב הזה, וצעדיי מהדהדים בקירות הספוגים זכרונות של מה שפעם היה חיי. אני פרומה. לא ביקשתי דבר רק ללכת לאיבוד.