לפני 6 שנים. 27 באפריל 2018 בשעה 19:21
והיא רוצה לצרוח. לצרוח. כלכך חזק, שיגיע עד המקום הרחוק הזה שהוא נמצא בו. היא עברה שם פעם וזה חרט לה עוד סימן על הלב.
הלב וההגיון מחליפים מבטים ויודעים שברגעים האלה שניהם מיותרים. או מפסידים. יודעים שזה רגע כזה שבו כדאי להגן על כל מה שיקר לך, שלא יפגע עם ההוריקן הזה. כשהקול האילם הזה רועם בתוכה. צורב את דרכו החוצה בדממה ומבעיר את הכל בדרך.
מאוחר מדי לנסות לדבר בהגיון. מאוחר מדי לרכך את הלב. חיצים שנשלחו כבר אי אפשר להחזיר. כמו בים, להוריד את הראש ולצלול עד הגל הבא.
הנה, זה מתחיל. תחזיק חזק שם. רוב הזמן זה מרגיש כאילו כלל לא אכפת לך. אולי מוטב.
