יש משהו במפגש שני. חזק יותר מהמפגש הראשון. במפגש השני כבר יש ציפיות. בראשון לומדים. בשני מלמדים.
כבר הכרנו מספיק טוב, הרי התכתבנו בלי סוף, שוחחנו לא מעט. ובפגישה הראשונה הכרנו פיזית. וכל זה מכין בעצם את הפגישה ההיא. השניה.
לחוות אותך מתרגשת, קשורת עיניים, ממתינה ללא נודע. ממתינה לכאב, ממתינה לליטוף. מבלי לדעת מה יקדם למה. מחבקת כאב, נרתעת מליטוף.
לראות אותך פעורה, פיזית ונפשית. תוהה ומצפה. תוהה וחוששת. תוהה ורוצה. לראות אותך ולהבין שזה בדיוק זה. חד, ממוקד, נכון.
שאת נכונה. נכונה לך, נכונה לי. נכונה אלי.
הפגישה השניה היתה מושלמת. המדהים הוא, שהשלישית, הרביעית, העשירית, כולן טובות מהמושלם. ועדיין, השניה חקוקה. כמו הסימן שנחקק לימים אחדים באחורייך המושלמים. כמו הסימן הזמני על פנייך הרכות והיפות. סימנים.
כניעתך נפלאה, מוחלטת. כניעה של עוצמה, של ראש חושב ומעריך, של לב מחבק, של גוף מרתק ותוסס. את כל זה פגשתי במפגש השני.
לחיי המפגש השני!
