לפני 8 שנים. 27 ביולי 2016 בשעה 11:51
החיים מלאים אקורדים. מבלי לשים לב, אנחנו מפתחים חושים להבחין בדקויות של צלילים. של מלים הנאמרות, של מלים הנשתקות. לזהות את משב הרוח המשתנה של תנועה הקרובה אלינו. לעתים הזיהוי הוא לפני הארוע. לעתים בזמן שהוא מתרחש ואז קשה להגיב. לעתים הזיהוי הוא בדיעבד. אז, זה כבר משפיע.
אני משתדל לנסות ולזהות עם הופעת הסימנים הראשונים. אני בודאי מפספס מעת לעת. אבל פיתחתי חושים.
ויש אקורדים. גם כעת.
"לא עוזב את העיר" אהוב עלי. שם מזהים אקורדים.
