לפני 8 שנים. 11 באוגוסט 2016 בשעה 8:54
הלילה, הלילה אצא אל החשיכה, להנציח מטאורים נוזלים ממרחק אלפי שנות אור. לצלם את שכבר איננו קיים.
שולטים, נשלטים - כולם יצורים קטנים וחסרי משמעות אל מול היקום העצום, חסר הגבולות.
ואז, ככל שהעדשה מתקרבת, רואים את הפרטים, את האדם. את האישה. את הגבר. את אדמומית העור התאב למגע. את רסיסי המחשבה המתערבבים בגניחות אושר הטובלות בכאב מחבק. את הישיבה על הרצפה עם ראש המונח על רגל שרירית ויד מחליקה על שיער ממנו עדיין מבצבצים אגלי זיעה, עדות להתרחשות בת דקות. דקות, מול אלפי שנות אור. גמישות מחשבתית.
הלילה אני מול היקום. או לידו. או איתו.