שוט של כאב

לפני כמה ימים חגגתי יום הולדת, אך את המתנה הראשונה נתנו לי "מכבי שירותי בריאות" כבר לפני כמה שבועות.
ומעשה שהיה...כך היה...

לפני כשלושה חודשים הטרחנו את עצמנו, זוגתי ואנוכי, לסניף מכבי המקומי עקב הבטחה עמומה למתנה נחמדה וספר טלפונים מעודכן. כאלה אנחנו, ישראלים פרובנציאליים. זרוק לנו מחזיק מפתחות, ואנחנו מוכנים להשאב, להדקר, להמדד ולהשקל.
דפוקים.

אז עברנו את סשן המדיקל המקוצר, זכינו במחזיק משקפיים חביב לרכב וספר מעודכן של כל אנשי המדיקל לסוגיו, ושכחנו מהנושא.

עד שלפני כמה שבועות סחה לי זוגתי "מממ....לא התקשרו ממכבי עם תוצאות הבדיקות. מעניין איך היה"
אני מלמלתי משהו לא ברור והמשכתי בעיסוקיי, מותיר בידיה את העיסוק המהנה של התקשרות למוקד שלהם
(שלאחר חיבור נפלאות הניתוב הממוחשב מתזז אותך בתקתוק כמות ספרות שלא הייתה מביישת קוד של כספת בנק שוויצרי, התייאשות והמתנה למענה אנושי, בירור מתיש עם פקידות משועממות והקשבה למוזיקת מעליות בין לבין במשך חצאי שעות שלמים, עיסוק שכשלעצמו מהנה במשניותו רק לתחיבת מזלגות לגלגל העין תוך התזת חומצה קאוסטית פנימה).

כשהגיעו אליי התוצאות הופתעתי לגלות, כמו שמנחשים קוראיי האינטליגנטיים (היי שניכם! טוב שבאתם! אה, אתם לנילי ונילי?...באסה. תפנו שמאלה בבלוג של ונוס, זה ממש קרוב)
שלאור השקעתי ה...הממ.... מועטה בספורט (אם נהיה לארג'ים)
התוצאות...איך נאמר זאת בעדינות...מאלצות אותי לבצע שידוד מערכות, בנייה מחדש של סדר יומי, או בעברית צחה - להתחיל ל'זיז ת'תחת ולאכול נכון, אם אני רוצה להמשיך לשחק משחקי הדום והשפחה, (הידועים גם בכינוי "לפתוח פה גדוווול")
ולא לפגוש את הדום הגדול שבשמיים.

אז לאחר ביקור אצל דיאטנית שבשרה לי שעליי להפרד מגבנ"צ, מטוגנים, אוכל תעשייתי ובכלל אוכל שמן, חכרתי לי כר דשא קטן ושם אני לועס את ארוחותיי, יחד עם חברתי החדשה חמדה בעלת העטינים והפרסות.
טוב, בואו נהיה כנים ונודה שאני לא מסתפק רק בזה, וחוטא מדי פעם בכמה ביסי קינוח ומאכלים טעימים, וכי בלעדיהם כבר עדיף להגרר לכיכר העיר ולקבל כדור בראש...

אבל בשביל לפצות על חטאיי (וכן, יש הרבה מאד מהם, אז בואו נתרכז רק בחטאיי הקולינריים) התחלתי לצעוד לי בסך בשעות הערב, ערב כן וערב לא, מפר רק במעט את דרישתה הדרקונית של הדיאטנית ל-40 דקות ספורט, 4 (!) פעמים בשבוע....
(ורק למען הסר ספק...40 דקות ספורט היו כמעט כמות דקות הספורט השנתית שלי עד לא מזמן....מממ...על מי אני עובד. תורידו את ה-0, וגם אז יישארו לכם ספיירים)
ולהפתעתי
זה לא נורא, אפילו כיף, ירחם השם!
ויש כל כך הרבה אנשים שצועדים, רצים או מרלבליידים ב-8 בערב, שזה ממש אירוע חברתי,
ואם מתבוננים בהם זה אפילו משעשע,
כמו לראות שתי ערסיות הולכות ומרכלות, כשברור לך שבקצב שהן הולכות ומדברות רק שרירי הלסת מתחזקים,
או כאלה שהולכים ומדברים בנייד ללא הפסקה, סיבוב אחרי סיבוב
(כאילו, אם אתה מדבר מבלי להתנשף כנראה שאתה לא ממש מתאמץ, ואם נוסיף לכך את מנת הקרינה למוח שאתה מקבל תוך כדי....קיבלת עיסקה מפוקפקת למדיי, שכנראה לא תותיר לך הרבה זמן להינות מהעלק-כושר החדש שאתה בונה כרגע)
או כאלה שהולכות בקצב עם עגלות ותינוקות ישנים בתוכן,
או השיא -
דתיה אחת שצעדה עם חברתה - תוך לעיסת לאפה ענקית, בי נשבעתי!

בקיצור, מי שיודע את מקום מגוריי יכול למצוא אותי מתנשף ומהדס לי כשיכור נטול וודקה בשעות הערב לפעמים,
אך אם אתמיד ולא אדרס תחת גלגלי עגלת תינוקות זו או אחרת, ואצליח לא להקבר תחת ערימת הבשר שההיא הפילה מהלאפה,
אולי אהיה בקרוב חטוב, גבוה, בלונדיני ושזוף, ואשנה את ניקי ל"וויפ הוויקינג" או משהו כזה.
אתם עוד תראו!


(מממ....אני רק שאלה
למישהו יש קורקינט ממונע להשאיל לי? אחד כזה עם מיכל דלק ל-40 דקות בערך?)