לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שוט של כאב

חוויות, סיפורים קצרצרים והגיגים על החיים, היקום, הבדסמ וכל השאר
לפני 16 שנים. 18 בפברואר 2008 בשעה 7:41

'הזונה' במשימה חשאית אך אפשרית בהחלט, עמוק 'בעורף' הכוס שלה...


"
אני מקבלת את ההוראה עם קצת חששות, מפחדת שישימו לב, שישימו לב שהכוס של הזונה פתוח ומשהו נמצא בתוכו.

אני יודעת שהוראה צריך לבצע, אז אני הולכת לשירותים ומורידה את התחתונים. אני שומעת מחוץ לדלת את המנקה ומתפללת שהיא לא תשים לב שאני מורידה בגדים.
אני לוקחת את התחתונים ביד ומתחילה לדחוף אותם פנימה.
בהתחלה זה דק, לא מרחיב, אבל לאט לאט זה נעשה כמו כדור בפנים, שגדל וגדל, ואני מרגישה איך הכוס שלי מתרחב, נרטב, הדגדגן נעשה רגיש,
ואני משתדלת ומנסה לא לחשוב על זה, מפחדת לגמור מהמגע, מתחילה לחשוב על העבודה, על הדוחות, על השטויות שיש, רק לא על זה...קשה לי...

אני מתלבשת ונשארת עוד כמה דקות בתא, ואז אוזרת אומץ ויוצאת. כשאני עולה במדרגות אני בטוחה שכולם רואים שהרגליים שלי, קצת מפוסקות, עם התחתונים בכוס...

אני חוזרת למקום שלי ויושבת אבל הראש נודד ואני לא מצליחה לחשוב על כלום חוץ מעל הכוס הרטוב שלי, מה יש לי לעזאזל, כל מה שמפעיל אותי זה הכוס???

"תתעלמי" אני לוחשת לעצמי כל שניה, הזרמים מתגברים, נעשים חזקים יותר, מכווצים לי את הכוס מבפנים...

עשרים דקות עם זה, עשרים דקות של עונג, של עינוי, מרגישה איך כל תזוזה שלי על הכסא שורטת את העור בפנים, התחתונים סופגים את הרטיבות, משאירות את הכוס יבש, אבל זה לא מפריע לגוף שלי להיות מגורה, לפטמות לעמוד, להיות רגישות, אני מנסה לא לגעת בהן אבל כל מעבר של היד עליהן מגרה אותן יותר.
אני מדמיינת איך אני שוכבת על כסא, כמו של רופא נשים,
הרגליים מפוסקות,
קשורות לצדדים,
החורים שלי פתוחים והידיים קשורות למשענות הכסא,
ואתה בודק אותי, דוחף את היד לתוכי, מתחיל למשוך את התחתונים החוצה מהכוס הרטוב שלי תוך שאתה מצליף על הכוס הפתוח,
ואני מנסה לא לצעוק ואתה ממשיך להצליף בכוס עד שהוא נעשה אדום חזק ואתה אומר שאתה אוהב את הגוון. אתה מתחיל לשחק עם האצבעות בדגדגן שלי,
ואז
בלי הכנה מוקדמת
אתה מכניס את כל היד פנימה ובגיחוך מרושע שואל אם כואב לי.
אני מנסה להראות שלא, אבל אתה רואה את הכאב בעיניי, ואתה ממשיך ומזיין אותיעם היד שלך, חזק יותר ויותר...
"כואב לי, אדוני..." אני לוחשת,
"יפה, ככה אני אוהב" אתה עונה, ואז מוציא את היד מהכוס הפתוח שלי, ואני רואה שאתה מרוצה. אתה קם ומכניס את הזין לתוכי, ואז אני רואה איך אתה מתעצבן...
"הכוס פתוח מידי" אתה אומר, ואני מרגישה שהכוס שלי לא עוטף חזק את הזין מדהים שלך,
"זונה עם חור ענק" אתה קורא לי, יוצא מתוכי בהבעת גועל ונותן לי מכות על הכוס, ואני מתחילה להתנצל ולבקש סליחה, אבל זה לא עוזר ואתה ממשיך, אומר לי "אם זה ככה אז אין לי ברירה."
ואז אתה דוחף את הזין שלי לחור התחת שלי, ככה, כמו שהוא, יבש ובלי הכנה,
ואתה מזיין חזק, ואני מתפללת שתגמור כבר כי החור כואב לי כל כך והדמעות יורדות לי בלי שליטה ולך לא אכפת בכלל, וכשאתה רואה את הדמעות אתה גם נותן לי סטירה וצועק "תפסיקי לבכות, כלבה!".

אני מנסה להפסיק אבל הכל כואב...


אתה גומר, יוצא מתוכי ואז דוחף את הזין שלך לפה שלי,
"תנקי, זונה, תנקי...", ואני מלקקת אותו, מנקה את כולו
ואומרת לך
"תודה, אדוני!"

"

love69{miz hyde} - א. לשם מה צריך תחתונים ?
ב. המשימה בוצעה כהלכה.
ג.24 אג'.
ד. נראה שהאדון היה מרוצה.
ה. ישתבח שמו.
ן.יחיו הקנאים ויסבלו.
ז.ארוך ,קשה , וחזק.
L }{
לפני 16 שנים
Whip​(שולט) - כותבת הסיפור מגיבה:
"התחתונים שיהיה לך על מה לחשוב, 24 אג' זה מחיר הפרחים בשבילך, האדון היה מרוצה, הקנאים חיים בטוח, ואכן גדול קשה וחזק... מציעה לך לנסות את זה יום אחד"

לפני 16 שנים
love69{miz hyde} - א.אני לא הולך עם תחתונים
ג.שקל אחד יותר מעל מה שהיא מציעה,
דקה אחריה.
ד.ידוע.
ו בטוח.
ז נהדר.
לפני 16 שנים
Whip​(שולט) - תגובתה (האניגמטית?)של כותבת הסיפור:
"בצד הזה של הכדור אוהבים אותך מאד"
לפני 16 שנים
מלנה - בלי סעיפים. לא אהבתי.
בעצם עם. סעיפים.
א. רציתם תגובות
ב. קיבלתם
ג. סליחה אם לא הייתי נחמדה
ד. תודה
ה. ושלום
לפני 16 שנים
Whip​(שולט) - תגובת כותבת הסיפור:
"אני אהבתי - עשיתי כפי שנדרשתי, היה מצוין. תנסי".
לפני 16 שנים
העולם המופלא​(שולט) - לדחוף תחתונים לכוס
לא חשבתי על זה
האמת גם לא ניראה לי
אני אחפש מתנדבת לבדוק הדבר
אני אוהב לדחוף משהו אחר לשם
בכל מקרה יפה שנהנית
ושתדעי המשימות משתבחות עם הזמן
לפני 16 שנים
Whip​(שולט) - תגובת כותבת הסיפור:
"יש דברים שכנראה רק האדון שלי חושב עליהם, זה שונה וכן מגרה, אני בטוחה ויודעת שהוא יצירתי כך שכל פעם הוא מפתיע אותי מחדש."
לפני 16 שנים
דלפי דולפת - השאלה היא
עד כמה באמת המציאות עולה על הפנטזיה?
לפני 16 שנים
Whip​(שולט) - תגובת כותבת הסיפור:
"המשימה נעשתה במציאות ואמיתית, וכשהתחלתי לפנטז כתבתי "מדמיינת". אני מחונכת ומבצעת כל הוראה שאני מקבלת..."
לפני 16 שנים
דלפי דולפת - השאלה היא עד כמה המדמיינת מציאותי באמת
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י