זוג נשוי כבר 15 שנה ,אבל מה, בקושי עובד, פרנסה על הפנים.
כל החברים שלו מהצבא התעשרו, פתחו עסקים, קנו ג'יפים, מטיילים ולו אין מכונית אפילו.
המשכורת שלו דלה. הוא ואשתו ככה חיים.
כל יום ששי הוא פותח את העתון ומחפש מכונית. הוא רואה את המחירים של המכוניות והג'יפים והלב שלו נופל.
יום ששי אחד הוא פותח את העיתון ורואה מודעה:
"למכירה ג'יפ מרצדס חדש ב-1000$. בלבד ".
זה נשמע הזוי. הוא אמר, אני לא מאמין אבל אני אצלצל.
הוא מתקשר, עונה לו גברת מסביון והוא שואל אותה:
"גברת, זה אמיתי "?
היא אומרת לו: "כן. הראשון זוכה ".
הוא לא מאמין אבל אומר לעצמו, בוא נראה.
הוציא מהמגירה 1000$ אחרונים שהיו לו, הכניס למעטפה שם בכיס ונסע לשם.
הוא מגיע לסביון ,פותחת לו את הדלת איזו ליידי ..... אישה בת שמונים וכמה,
הוא ישר שואל אותה: "זה אמיתי "? היא אומרת לו: "כן ".
הוא אומר: "אני רוצה לראות".
היא פותחת לו את המוסך והוא רואה אוטו חדש לחלוטין.
הוא אומר לה, "גברת אני בחור ישר והגון , או שבגיל שלך את לא מבינה במכוניות,או שמישהו עובד עליך או שאת עובדת עלי. יש פה משהו. האוטו הזה שווה לפחות 400, 500 אלף שקל. למה את מוכרת את זה ב-1000$ " ?
היא אומרת לו: "בחורצ'יק, בגלל זה שאתה הגון אני אגיד לך את האמת. אני אספר לך את הסיפור שלי, הייתי נשואה 60 שנה, לפני חודש וחצי בעלי נפטר, השבוע פתחנו את הצוואה, בסעיף ראשון רשום שהבית בשבילי, בלי עין הרע תראה איזה בית יפה.
בסעיף שני רשום שהכסף בשבילי ובלי עין הרע יש מלא.
בסעיף שלישי רשום שהיתה לו מאהבת.
הוא מצווה עלי למכור את האוטו ולשלוח את הכסף למאהבת.
אני שונאת את הבת...ואני רוצה לנקום בה. כתוב בצוואה למכור את האוטו לא לתת את האוטו. שאלתי את עוה"ד והוא אמר לי שגם בדולר אחד מותר לי למכור את האוטו.
אבל, היא היתה איתו 5 שנים, כפרה 5 שנים. "
אמר לה: "חמודה שלי, שתהיה לך נקמה נהדרת." הוציא מהכיס ונתן לה את ה-$1000.
היא אומרת לו: "בחורצ'יק, אתה הגון, תהנה מהאוטו ".
לקח הבחור את האוטו למוסך בדקו אותו שעתיים שלוש, האוטו נפלא אין איתו שום בעיה.
נסע הביתה להשוויץ, עולה במדרגות לבשר לאשתו
ורואה שליח מהדאר יוצא מהדלת.
"מה אתה עושה פה "? הוא שואל
"הבאתי לאשתך מעטפה עם $1000".......
-----------------------------------------------------------------------------
מרצה מיוחד נשלח לגן כדי להחדיר בילדים תודעת חיסכון.
לאחר השיחה הוא ביקש מהילדים לשוחח בעניין עם משפחתם ויחד לגבש הצעות לחיסכון בתקציב של המשפחה.
שבוע לאחר מכן הגיע שוב המרצה וביקש לשמוע מהילדים מה נעשה בביתם. לשמחתו, הזאטוטים התייחסו לדבריו ברצינות וכל אחד מהם סיפר על אמצעי חיסכון שננקטו במשפחתם.
"אנחנו החלטנו לפטר את עוזרת הבית ולחלק את עבודות הבית בין כולנו"
יפה, הגיב המרצה.
"ואנחנו החלטנו לצמצם בסעודות הבשר גם בגלל שיקולים של בריאות וגם בגלל חיסכון בכסף."
"נבון מאוד" , הגיב המבוגר בעל הנסיון.
"ואנחנו, פיטרנו את אמא" גילה מושיקו...
"פיטרתם את אמא ?!" תמה המרצה " ,איזה מן חיסכון זה"?
"אגיד לך" הבהיר הזאטוט, "אני כבר לא יונק, ואבא כבר לא דופק, אז אימא מיותרת...".
-----------------------------------------------------------------------------
גבר ואישה חרדים מתחתנים ונכנסים בפעם הראשונה לביתם החדש.
האישה מתפשטת וקוראת לבעלה.
הבעל אומר לה: "מצטער, אבל אני צדיק, קודם אתפלל בישיבה מספר שנים ואז נעשה ילדים".
כעבור שלוש שנים הוא חוזר ורואה את אישתו כשלידה שלושה ילדים.
שואל אותה לפשר הדבר.
עונה האישה: "יקר שלי, הרי אתה צדיק. ואתה יודע שצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים...".
-----------------------------------------------------------------------------
גב' שטרית טיילה לה ברחובה הראשי של מגדל העמק ופגשה את הרב המקומי.
" שלום לך גב' שטרית, איך את מרגישה?" שואל הרב. "נכון שאני הייתי הרב שקידש אותך ואת בעלך בברית הנישואין לפני כשנתיים?"
"כן, זה נכון כבוד הרב" עונה גב' שטרית.
"נו?" ממשיך הרב "וילדים יש לכם?"
"לא " עונה היא "עדיין לא!"
"טוב" אמר הרב "אני בדרכי לקבר הבבא סאלי בנתיבות, אדליק שם נר בעבורכם".
"תודה כבוד הרב" השיבה גב' שטרית והמשיכה הלאה.
עברו להן שנים אחדות ושוב פגש הרב את גב' שטרית.
"מה שלומכם, גב' שטרית" מתעניין הרב.
"ברוך השם יום-יום" עונה לו הגב' שטרית.
"וילדים?" שואל הרב.
"כן, יש לנו... 3 זוגות תאומים ועוד 4 שנולדו בודדים" משיבה הגברת.
"או, כמה מוצלח! ברכה משמיים!" ממשיך הרב "ומה שלום בעלך היקר?"
"עכשיו הוא בדרך לנתיבות לכבות את הנר שהדלקת לנו שם...".
-----------------------------------------------------------------------------
מי אמר שלרבנים אין חוש הומור?!!
(שאלות אמיתיות שנשלחו בשו"ת סלולארי.)
ש- אני בת 17 וחצי יש לי חבר צדיק בן 16 וחצי ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד. אגב הם גרושים, מה עושים?
ת- שואלים שוב בעוד שנתיים.
ש- פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נוכרים?
ת- תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא...
ש- מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה?
ת- היועץ הכלכלי של מאפיית אנג'ל.
ש- האם מותר לאכול נקניקיית פרווה עם חלב סויה או שזה משום "מראית עין"?
ת- זה סתם טעם רע.
ש- לפני חצי שנה ביטלתי מנוי שלי על עיתון ימני בגלל כתבה נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים?
ת- מפסיקים להציץ בעיתון של השכן.
ש- בקרוב אתגייס לצה"ל. מתי עלי להתחיל לסרב פקודה?
ת- אחרי השחרור.
ש- לאחרונה נודע לי שהרצל ובן גוריון לא היו דתיים. האם צריך לומר הלל ביום העצמאות?
ת- גם מוטה גור לא אוכל "גלאט" ובכל זאת אנו אומרים הלל ביום ירושלים (ועושים על האש...)
ש- כיצד מבטלים מנוי על עיתון המופץ בחינם?
ת- בלי ברכה.
ש- אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו-האם ראוי לצעוק "נאצים" או מתאים יותר "יודנראט"?
ת- לא יודע תברר ב"יד ושם".
ש- מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד "הגומל" כל שני וחמישי או לרכז את כל ה"גומלים" בשבת?
ת- לא משנה-העיקר שתלמד את ילדיך להגיד קדיש יתום.
-----------------------------------------------------------------------------
ולקינוח - אחת באנגלית, גם קצת ארוכה,
אבל לטעמי - שווה את זה... 😄
Some months later, on my birthday, my car broke down on the way home from work. Since I lived in the countryside I called my husband and told him that I would be late because I had to walk home. On my way, I passed by a small diner and the odor of baked beans was more than I could stand. With miles to walk, I figured that I would walk off any ill effects by the time I reached home, so I stopped at the diner and before I knew it, I had consumed three large orders of baked beans.
All the way home, I made sure that I released all the gas.
Upon my arrival, my husband seemed excited to see me and exclaimed delightedly:
'Darling I have a surprise for dinner tonight.'
He then blindfolded me and led me to my chair at the dinner table. I took a seat and just as he was about to remove my blindfold, the telephone rang. He made me promise not to touch the blindfold until he returned and went to answer the call.
The baked beans I had consumed were still affecting me and the pressure was becoming most unbearable, so while my husband was out of the room I seized the opportunity, shifted my weight to one leg and let one go. It was not only loud, but it smelled like a fertilizer truck running over a skunk in front of a pulpwood mill. I took my napkin from my lap and fanned the air around me vigorously.
Then, shifting to the other cheek, I ripped off three more. The stink was worse than cooked cabbage.
Keeping my ears carefully tuned to the conversation in the other room, I went on like this for another few minutes.
The pleasure was indescribable. When eventually the telephone farewells signaled the end of my freedom, I quickly fanned the air a few more times with my napkin, placed it on my lap and folded my hands back on it feeling very relieved and pleased with myself.
My face must have been the picture of innocence when my husband returned, apologizing for taking so long. He asked me if I had peeked through the blindfold, and I assured him I had not.
At this point, he removed the blindfold, and twelve dinner guests seated around the table chorused: 'Happy Birthday!'
I fainted!
