שוט של כאב

אתמול, שלא כהרגלי, נשארתי בבית עקב חום ושאר מריעין בישין אשר אינם קוטלים בן אדם אך גורמים לו לחוש חוסר נעימות, צמרמורות ושאר ירקות,
ולראשונה מזה הרבה זמן חשתי שלא ייקרה אסון אם לא אגיע לעבודה. פעם אחת אנוח כמו שצריך, אתחזק לי ואיהנה מבוקר פנוי, המלווה בתנומות עם הזיות, ובקיצור – יאמי.

ואז, בעודי מרחף בהזיה שלמיטב זכרוני המקוטע כללה אותי, שפחה ערומה, מרבה רגליים, שלושה כלבים וצנצנת פוא-גרא, הפריע לי הטלפון בצלצוליו.
שלחתי את הכלבים לאכול אותו,
את השפחה לענות לו,
וגם את מרבה הרגליים לעשות בו מעשים מגונים,
אך הם סרבו ופצחו באורגיה בלעדי.
בהיתי בהם באכזבה ואז הקצתי בחוסר רצון לענות לנודניק.
הודיעו לי שאימא של חברה פרשה לפנות בוקר לעולם שכולו טוב, לאחר מאבק ארוך שנים בסרטן. ושהלוויה אחר הצהרים.
אז לקחתי איזה כדור והלכתי לשם, כמובן. אפילו לחלות בכיף לא נותנים, כוסאומו המדינה הזאת!

המקום: קריית שאול בת"א
המשפחה: שילמה הרבה מאד כסף בשביל שתקבר במקום, כי אין שם כמעט מקומות פנויים. אז בבוקר הועברה בוכטה של כסף לידי הגורמים העבדקניים, ויש חלקה - מקום מסודר, ברור וידוע, שגם סוייר כמה שעות קודם לכן ע"י הבת האבלה.

ואז הלוויה מתחילה, וכדין לוויה היא עמוסת דמעות ורגשות....ואני נשרך באמצע, ליד החברה האבלה, קצת אחרי האלונקה, ואנחנו מתקדמים אט אט בשביל...
ואז – צעקות מקדימה. מה קורה? למה לצעוק? הכל היה כל כך שקט ופסטורלי...
איש חברה קדישא שצועק
שאי אפשר לקבור אותה.
מה זה?
כן, אי אפשר לקבור אותה.
למה?
כי החופר של הקברים התבלבל. הוא חפר שורה אחת קדימה מדי.
אז מה עושים?
צעקות, כעסים, דמעות, ואנשים מבולבלים שעומדים ולא יודעים מה לעשות, וחברה קדישא מתעקשים שאי אפשר לקבור אותה איפה שחפרו - כי זה מקום ששמור כבר למישהו אחר.
והחברה שלי בעצבים, אומרת שהיא מוכנה ע-כ-ש-י-ו ללכת לקבור אותה בקיבוץ עינת, איפה שהם חשבו מהתחלה לקבור את האימא (ובלחץ איזה דוד התקפלו), כי שם לא היו עושים פדיחות כאלה.
נו, ובכל זה? עומדים עשרות אנשים, אלונקה, אימא שנפטרה, ו-?

ואז מגיע בטרטור דחפורון קטן, כן - כזה של עבודות בכביש,
האנשים והאלונקה מוזזים מהכביש לצל של איזה עץ קטן וצמוד-קבר
והדחפורון מתחיל לחפור קבר חדש.

וחצי שעה אנחנו שם, מקיפים את האלונקה עם המנוחה, ומחכים...
והבת צועקת עליהם שיעשו עבודה טובה, שלא יזלזלו כי הם בלחץ לגמור וללכת, וההוא חופר עם הדחפורון ועוד כמה שעוזרים לו בפינוי החול ובסידור לוחות האבן מבפנים...
זוועה.
בסוף הם גמרו לחפור, והטכס נמשך, והמנוחה נטמנה.

אז דעו, ילדים,
שכמו שלהוט ולכבלים יש VOD,
לחברה קדישא שלכם יש DOD –
Digging On Demand !!!
הדחפורון אצלכם ותוך חצי שעה יש לכם קבר מדוגם!
בקרוב בתי הקברות near you!