שוט של כאב

לא כל מה שאנחנו מזהים בראייה - אנחנו באמת רואים עם העיניים.
העיבוד הזה, שמתרחש כל הזמן - אנחנו לא מודעים לו בכלל.
בספר שקראתי לאחרונה נכתב על התפתחות המוח וקפיצת המדרגה שבוצעה כשהוא עבר מזיהוי עצמים רק כשהם באמת נראים לגמרי ומזוהים לפרטיהם, לתוספת של עיבוד ראשוני של המידע, והסקת מסקנות לפיו.
על מה אני מדבר?
אם לדוגמא אבותינו היו מחכים עד שכל האריה יתגלה לפניהם, מזנב ועד רעמה, כולל השיניים והטפרים - כנראה שהם לא היו שורדים הרבה זמן.
המוח שלהם (וגם שלנו) השתמש בקפיצה האבולוציונית ולמד להסיק מקצה רעמה שנראית מעל העשב, מקצה של זנב מאחורי האבן,
שיש שם אריה, וכדאי לרוץ מהר, ועכשיו.

אנחנו אפילו לא שמים לב, ועושים את זה כל הזמן. כל כך מורכב המוח שלנו. שומעים בום, מתכופפים, ואז נרגעים אחרי שניה כשמבינים שזה רק בלון - מבלי שראינו את הבלון. מזהים צפירה כאוטו מתקרב, ועוד מיליון דברים.

הנה דוגמא יפה לעיבוד שכזה:


[img]]