לפני שנה בדיוק, 16/12/07, תכתובת פה:
......
נתי: היי , אני בסדר, תודה על המחמאות, אמרו לי שאתה אדם מצחיק מאוד....אין לי בעיה ללכת ... חזרתי לכושר במכון....
W: מצוין. פארק X בY, מחר בשמונה בערב? 😄
נתי: אבל ירד גשם?!
W: בדקתי את מזג האויר: יום שני 17/12/2007 תל אביב - מעונן חלקית לבוא לבושה היטב, יכול להיות קריר. הליכה של כחמישים דקות. שמונה ורבע, ליד המסעדה בכניסה לפארק X בY. תני סימן מזהה, אני אהיה בטרנינג אדום שחור לבן. את באה? מבטיח בלי שטויות וכל מיני. באים ללכת, עם צחוקים וקצת דיבורים 😄
------
וכך זה התחיל. צעידה, ספורט, מזג האויר הוא פרט שולי וזניח.
שיחות קלילות, צחוקים. לאור הלא המוחלט שלה על נשואים לא ניסיתי להתקרב. חלק יגידו תמים, אני בעד 'מכבד גבולות'.
אם כי טיזינג תמיד היה:
------
נתי (שחיפשה אז עבודה): אשמח גם אשמח לשלוח לך את הקורות חיים שלי.
W: בנוסף לזה שתגיעי מחר, גם תשלחי במייל.
נתי: ראה את זה כבוצע.... זה כבר אצלך במייל - אני מחונכת.... (פרצוף מחייך עם לשון בחוץ)
.....
W: ומה זה אולי הולכים ביחד? הולכים ביחד, בלי אולי! 😄
נתי: כן המפקד!!!! מנסה להצדיע - למה אתה לא מסתכל????
W: עוד פעם הצליל הזה של התלונה.... דרוש איפוס, ודחוף. 😄
נתי: חייבת דחוף - אני אפילו על עצמי לא מאמינה שאני כזאת לא מחונכת -
W: אנחנו הולכים ללכת, לא לאלף ולחנך אותך, אבל אם זה יפריע להליכה...אז אם צריך, אז צריך... 😄
----------------------
נו, אני סתום, לא מבין רמזים 😄
אז לקחו כמה ימי הליכה, וההתקרבות באה, והקרח נמס, והרצון משני הצדדים הזיז מחסומים והרגיע פחדים, והשליטה תפסה את מקומה כי שנינו רצינו.
ומאז - גשמים, קור (אפילו של 2 מעלות!), רוחות, שרבים, חמסינים - כמעט תמיד, שלוש פעמים בשבוע, הליכה נמרצת, פחות או יותר, ואחריה....אפטר פארטי לשיחרור השרירים וחיוך הפנים.
אז לך, נתי,
המון תודה על שנה מקסימה,
על עונג מדהים,
על רצון להיות שם בשבילי, לעשות, לרצות, לספק,
בכל רצון, בכל גחמה, משהו שרק גברים מעטים זוכים לו...בלי לשים את האגו שלך בראש
(כמעט תמיד 😄 . לפעמים הוא צץ עדיין, אבל זה במגמת שיפור 😄 )
ותמיד מתוך רצון אמיתי וכן לדאוג לטובתי.
ותודה גם
על הנכונות להקשיב באמת ולציית, לעשות דברים גם כשהם קשים וכואבים -
משהו שבלעדיו אין מתן שליטה אמיתית לשולט, אלא רק מאבקי כוחות מתישים וחסרי תוחלת
(ולא, ראשים מלוכלכים - ב"דברים קשים וכואבים" לא התכוונתי להצלפות, שעווה או מצבטי פטמות - היא רק מתגרה מהם - אלא לדברים קשים באמת, כמו להפסיק לעשן או להכנס למשמעת תקציבית נוקשה!)
אז על כל אלה, ועל הרבה יותר - תודה ענקית וחיבוק ענק.
אז מה אאחל?
שתהיה השנה הבאה טובה כמו זו, ואף יותר,
שימשיך החיבור הטוב והנהדר הזה,
שתמיד העצב יהפוך לחיוך, שתמיד המתח יתפוגג כעשן אחרי שיחות,
ובכלל - שיהיה לך רק טוב בחיים, איתי, בעבודה, עם חברים וחברות מקסימים שפגשת פה, ושאני מקווה שעוד תפגשי, ובכלל - בכל מה שתעשי ותרצי.
ממני,
האדון שלך,
W
לפני 15 שנים. 16 בדצמבר 2008 בשעה 22:59