יש! הר הבית, או לפחות הפארק, סוף כל סוף בידינו!
נשמע מעט, לשחרר פארק, אך אל תקלו ראשכם בעניין! כי מדובר היה בכיבוש ארוך של חודשיים ימים, במהלכו - ובעיקר בסופו - נכבש הפארק על ידי זן הנפוץ במזרח התיכון - ההומו-מנגלוס.
הכיבוש מתבצע בפועל על ידי אלפי גברים, נשים וטף מזן זה, על סבתותהים, כלביהם, בימבותיבם, אופניהם, מנגליהם והקופסאות הנוראיות האלה שדרכם ההומו-מנגלוס משמיע את קולו ברמה, מסלסל את פאריד אל אטרש בעוצמת קול שגורמת לסטייקים שעל מנגלו לשקול לחזור לפרה, בעודו חושב שתיכף ומייד קופץ מאחורי השיח אמרגן ומחתים אותו על חוזה הופעות לשארית חייו. בפועל אותו אמרגן - שעושה על המנגל שני מטר לידו - אכן חושב לקפוץ עליו, אך לא להחתים אותו אלא להחטיף לו ולהכות אותו נמרצות עם הברזל של המנגל, ובעודו חם.
על הקורא המשכיל לדעת כי תקופת הכיבוש הנוראה הנ"ל מתרחשת מדי שנה בעונת פריחת המנגלים, היא יולי אוגוסט, ואז נודד ההומו-מנגלוס אל המקומות בהם פורח המנגל.
אני יכול להעיד כי במהלך תקופה זו ההליכה והריצה בפארק גורמים לאדם לפתח יכולת שדומה לסונאר פרימיטיבי, ובאמצעותו הוא מזהה ילדים רצים, אופניים טסות, זקנים מבולבלים וערסים בולסים, וכל זאת מבעד למסך עשן בריח-פרגית התלוי מעל הפארק כדרך קבע, אולי פרט לשעות 11 עד 7 בבוקר, אז נם ההומו-מנגלוס את שנתו עתירת הפרגיות.
שיא הפריחה מתרחש בשבועיים האחרונים של החודש, אז אני מוצא את עצמי משתנק, מאבד הכרה, מתעורר כי בימבה דרסה אותי וממשיך לרוץ - בניסיון למצוא כמה מולקולות של חמצן שלא נשרפו באש המנגל, ובלמצוא את הרכב בעשן הכבד. נשבע לכם שהיתה פעם - תוך כדי ריצה - שהרגשתי משיכה בחזה. התרגשתי קלות לדעת שיש לי עדיין משיכה, אך אז נשמע טווווונק וחוט נקרע - החוט בו סימנה המשפחה (בלי להתחשב בשאר שוכני הפארק) את הטריטוריה הזמנית עליה השתלטו. על הקורא המשכיל לדעת כי סימון זה נדיר אצל ההומו-מנגלוס ונצפה רק פעמים ספורות, והוא שונה מהסימון המקובל אצל זן זה, שהוא שליחת ילדי המשפחה להשתין על העצים המקיפים את המתחם
והגיע ה-1.9, וראה זה פלא! פרט לכיסים בודדים של התנגדות - הומו-מנגלוסים שכנראו בקעו מאוחר מהביצה ולכן קיננו גם לאחר שכל בני מינם נדדו משם - הפארק התפנה! אוויר! בשפע! לא שרוף! לא בריח פרגית! שביל! דשא! לא יאמן. אדם לומד להעריך את הדברים הקטנים בחיים רק לאחר שהם נלקחים ממנו.
מה שכן - מי שאחראי על החום והלחות, אם אפשר להפחית אותם, אשמח, תודה. עדיין לרוץ מרגיש כמו להיות בסאונה רטובה ומלוחה, אבל היי - לפחות זה לא בריח סטייק!
אז תענוג לרוץ וללכת, ואם מישהו או מישהי רוצים להצטרף, אז בשמחה. נחמד שיש עם מי לדבר - זאת אומרת, בקטעים שבהם מגיע לי מספיק חמצן למוח בשביל שאוכל לחשוב בבהירות וגם לבטא מילים.
אנצל את ההזדמנות הנדירה של הכתיבה בכדי לשלוח שנה טובה לחבריי, ידידיי, מכריי ומוקיריי, שתהיה לכם שנה טובה, מתוקה, שנת אושר, בריאות, אהבה, תענוגות בחיים, פרנסה טובה וכיף בחיים, ושיהיה לכם רק טוב! :)
http://cs.sankakucomplex.com/data/34/4b/344b88d11d32fafb589c78c23986608d.jpg
