שוט של כאב

במסגרת הפינה: "כתיבה במחשכים", מוגש לכם המשך סיפורה האמיתי של שפחה שמבקשת לפרסם בעילום שם.

אז אנא קבלו את המשך סיפורה של StoreSlave (כינוי בדוי)

=============================

לא תיכננתי כלום, לא הגעתי להחלטות מה קורה איתנו. הרגשתי באמת רגועה ושלווה לשם שינוי.
חשבתי שאתה מאוכזב קצת, שאתה מעדיף אותי חרמנית ורעבה למין, כמו שאני תמיד, כמו שאתה אוהב אותי.
אבל לשם שינוי, הפעם לא היתה לי שום כוונה לרצות אותך בגלל זה. אנחנו כאן שנינו בגלל שנינו.
אבל הדברים התגלגלו לשם
למרות שלא הייתי חרמנית,
ולמרות שאני מנסה לסדר את העניינים עם החבר שלי, שאותו אני מאד אוהבת,
ולמרות שאמרנו שמקפיאים את המצב.
כנראה שזה חזק ממני. אתה חזק ממני...


ראיתי את התגובה שלך בפורטל. הרגשתי שאתה מדבר עלינו. זה נגע לליבי.
כשהגעתי לחנות דיברנו, וכרגיל השיחה איתך קלחה למחוזות אישיים ביותר.
אני מוצאת את עצמי משתפת אותך בפרטים אינטימיים ללא קושי.
ממש לא תיכננתי שהשיחה על השתנות תהפוך למשהו אחר...

יש לי שלפוחית קטנה, כמו לרוב הנשים, כמו לזאתי שעובדת איתי בחנות, כבר סיפרתי לך. רצות לשירותים לפי תור, ואני עוד במחזור עכשיו וזה מרגיש לי כמו מקל צמר גפן שלוחץ על השלפוחית.
היה שקט היום, אז דיברנו הרבה, והגענו לדבר על השפלות, על דברים מביכים ואז הצעת שאלך לשירותים ואשתין עם דלת פתוחה.
לא רציתי לציית.
לא הייתי במוד,
לא רציתי לחזור לזה,
ולא רציתי לסכן את עצמי בעבודה.
השרותים בחצר, משותפים לכמה עסקים.
רק חסר לי שמישהו יבוא. יראה אותי ככה.

אבל שניכנסתי לתא וסגרתי את הדלת הרגשתי שאני מאכזבת אותך - כי סגרתי את הדלת,
ולמרות שביקשת, לא "דרשת" - אני תפסתי את זה כהוראה.
בלי איומים, בלי עונשים, רק הצעה,
אבל אני כבר לגמרי שם, בהתמסרות.

אז פתחתי קצת את הדלת. והרגשתי הקלה. הקלה שאני עושה מה שביקשת, ולו רק חלקית.
שמחתי לספר לך
ושמחתי שזה לא היה לך מספיק. שכן החלטת ללכת על זה. שלא אמרת לי – אבל אני רק הצעתי...

הורתה לי לשתות. כוס ועוד אחת. שתיתי אחת, ומילאתי עוד אחת. העובדת השניה לא הבינה מה אני כל כך צמאה.
אני משוחחת איתך. ההומור משמש כמנגנון הגנה שלי.
מפחדת לצלול למים העמוקים שוב. גם בגלל שזו בגידה בחבר שלי,
וגם כי זה מפחיד.
מפחיד לתת למישהו אחר את השליטה בך. על אמת.
כשמתחיל ללחוץ אתה מורה לי בסדיסטיות לגעת בעצמי, להגביר את הלחץ.

אנחנו מדברים ואתה מזכיר לי לגעת בעצמי. צדקת, מרוב דיבור איתך שכחתי. השלפוחית מתחילה ללחוץ ויש לי עבודה. אני מסדרת כמה מדפים, עוזרת למישהי שנכנסת לחנות.
אתה פורש לישיבה, מורה לי לחכות לך עם השירותים, מבטיח להיות איתי שם, באוזן . חלק משבירת מחסום הבושה שלי. אתה לא תהיה איתי פיזית, אבל כן באוזני, במוחי, שזה יותר קרוב ממה שאי פעם מישהו הגיע איתי לשירותים לפיפי.

חשבתי שהישיבה תהיה ארוכה, אבל אמרת לי שזה משהו קצר, אז חשבתי שאני אצליח להתאפק בקלות.
אז חשבתי.
הדקות עוברות ואני הופכת למתוסכלת. אתה נעלמת לישיבה ואני סובלת.
לא רציתי לשבור את ההבטחה שלי להתאפק.
רציתי כל כך לשמוע את קולך ברגע האמת...
מנסה להתרכז בעבודה. קשה לי. מסדרת עוד ערימת בגדים.

מזכירה לעצמי שזה אמור להיות קשה. שזאת ההנאה. שזו ההתמסרות והכניעה.
אבל הטמפון לוחץ לי בנשמה אז לקחתי דף ועט והחלטתי לכתוב לך.
שתדע מה אני מרגישה.
שמחתי שאתה נהנה מכך, שקשה לי...
שמחתי שענית לי...
לא יכולה להתרכז יותר בעבודה. 3 הדקות הנוספות שהקצבת, אחרי שכבר חזרת והתחננתי שאני כבר לא יכולה, עומדות להסתיים ואני כבר ממש ממש לא יכולה יותר.
הולכת מהר לשירותים...
ופתאם המנקה של האיזור שירות מופיעה. אני נועלת את הדלת בבהלה.

אך קולך בטלפון מרגיע אותי
ועלי לבצע את מה שדרשת.

המכנסים מופשלות, יושבת על האסלה, הדלת פתוחה ואני מפחדת!
מפחדת שמישהו יכנס. שומעת את קולך המרטיב.
רוצה להשתחרר אבל עדיין לא, אתה מצווה.
קודם תיגעי בעצמך.
נוגעת ואני בהלם טוטאלי מכמות הרטיבות. חשבתי שהטמפון ספג הכל, אבל לא.
"תענגי את עצמך", "תלטפי את הדגדגן", "תחדירי אצבעות", אתה לוחש לי באוזן,
ושלוש אצבעות נכנסות בקלות, למרות שכבר יש לי טמפון בפנים.

נאנחת, גונחת ללא בושה ויודעת שאתה שומע אותי.
אבל השלפוחית לוחצת ולבסוף אתה מאשר לי להשתין.
אבל אני לא יכולה. לא מסוגלת.

הדלת פתוחה – והפחד שמישהו יכנס
ואתה באזני, גבר זר (?), המילים שלך מסיחות את דעתי
מנסה לשחרר ולא מצליחה...
חמש שניות של שקט
ולמזלי הזרם מתחיל.
להוראתך אני נוגעת בשתן שלא מפסיק לצאת,
זרם חמים ורטוב על האצבעות שלי.
אתה אומר לי לאונן, עם השתן, ואני מאוננת ומאוננת ומאוננת
והשטף לא מפסיק.
אתה מסוגל לשמוע את קול פגיעת השתן במים, אני יודעת את זה,
וזה רק מגרה אותי יותר ויותר.

תוך כדי האוננות, והגניחות שלי, אני מדמיינת, כמו שביקשת, אותך מולי, ממלא את פי.
אני על האסלה ואני מוצצת לך. הרטיבות לא נגמרת...

אחרי שסיימנו את השיחה נתתי לעצמי שלוש מכות חזקות בראש.
איזה דפוקה. מה אני עושה?!

יש לך כישוף עלי...