When you known you know

שקרים שקטים שקרים קטנים

בתוך לבנו ישנים 

והשקרים שלך כל-כך טובים אליי היום

והשקרים שלי טובים אלייך

ולפעמים אנחנו פשוט כל כך זקוקים 

למשהו

(וזו כבר אמת שאי אפשר להתכחש לה)

אז אנחנו מאלתרים

בתור ילד האטרקציה הכי מלהיבה עבורי בלונה פארק הייתה המכוניות התנגשות. אולי כי כשאנחנו לא יודעים איך לקיים קשר שנוגע באדם השני, אפשר להתנחם בלהתנגש קצת. בלונה פארק, בתור לאוטובוס, בהופעה. אינטימיות של עניים 

בנימה כנה זו, הייתי ממש חולה אתמול, והיום אני עדיין קצת. איחולים יתקבלו בברכה , וגם סתם מילים טובות

פורים שמח 

שבת שלום

הבוקר קמתי עם ההרגשה שמשהו חדש מתחיל

למישהו, איפהשהו ואם ארצה גם אצלי

זה מרגש, לקום עם תובנה כזו לפעמים. כמו קרן אור שמפלסת דרכה בין הערפל היום יומי של הקיום ומזכירה לנו שגם אחרי הקורל יש ים ושמש ומיליון חיות קטנות בין העשבים שיהנו שוב מהאור ויתחילו גם הם קצת מחדש. 

כשהייתי צעיר יותר הייתי בפירוש אדם של חורף, נהנה מהקור ומהשכבות ומלהתחפר בשמיכה. אבל כשבגרתי גיליתי שאני בכלל אדם של קיץ שזקוק לאור ולחום ולמזג אוויר בו אפשר לפגוש חבר ולשבת איתו על המדרכה גם בלי שיקפאו לנו הביציות.

אולי נזכרתי בזה כי הבוקר הזה בעצמו מרגיש לי קצת כמו שינוי. ואולי כי עם כל הכבוד לשמש ולשמים כחולים, קצת הצטערתי על זה כשיצאתי מהבית כי עם כמות הקשתות בענן שראיתי ביומיים האחרונים, ואללה - הייתי מוכן להמשיך עם שמים מעוננים חלקית עוד קצת.

אני שונא פרידות

לרוב מנסה להמנע מהן 

זה חרא כואב ומי רוצה בזה בכלל

אבל פרידות כמו פרידות, לרוב הן נכפות (לפחות על אחד מהצדדים).

השנה הזו העבירה אותי בית ספר בפרידות.

נפרדתי ממה שחשבתי על המדינה שאנחנו חיים בה

עבדתי קרוב קרוב לילדים שנפרדו ב7.10 מהבית, מבן משפחה , מחברים ומביטחון

וגם מהם אני נפרד ונפרד עוד

נפרדתי מהמקום שגרתי בו בשנים האחרונות

אומנם לא הספקתי להפרד מרקסי 

אבל לפחות לגאטו יכולתי להגיד שלום היום בבוקר

גוש פרווה מתוק שלי

אני אתגעגע מאוד לאיך שתקפת לי את הרגליים כשהלכתי בבית, לאיך שנשכת לי את הידיים כשרצית לשחק ולאיך שליקקת לי את האצבעות כשרציתי לישון. היית לי שותפה נהדרת. אוהב אותך.

ובכל מקרה ולקינוח - עוד שבוע יש לי יום הולדת (יאיי) ואזכרה לאמא (אוי)

איזה ינואר מחורבן

אני וגאטו מבקשים מהחורף שיביא איתו דברים טובים

השיר הסקסי בעולם:

אני מתרגל התאוששות מלב שבור:

בדרך כלל כשקשר משמעותי נגמר אני צריך איזה שנה שנתיים להאושש, להסביר לעצמי מה קרה, איך קרה ולמה ומה יש ללמוד מכל זה ואז בסוף בסוף כשלעסתי את זה מכל כיוון אפשרי - אפשר לנוח עוד איזה שנה שנתיים ואז להתחיל לחפש קשר חדש. 

הפעם הצלחתי לעשות את זה הרבה יותר מהר ייאמר לזכותי. אבל עדיין מתגעגע לרקסי.

קחו קצת תמונות בנושאי סטיות אהובות:

פוט פטישיזם

בראטיזם

ווייריזם

מיאו

*ותודה להוי על העין החדה