When you known you know

אני וגאטו מבקשים מהחורף שיביא איתו דברים טובים

השיר הסקסי בעולם:

אני מתרגל התאוששות מלב שבור:

בדרך כלל כשקשר משמעותי נגמר אני צריך איזה שנה שנתיים להאושש, להסביר לעצמי מה קרה, איך קרה ולמה ומה יש ללמוד מכל זה ואז בסוף בסוף כשלעסתי את זה מכל כיוון אפשרי - אפשר לנוח עוד איזה שנה שנתיים ואז להתחיל לחפש קשר חדש. 

הפעם הצלחתי לעשות את זה הרבה יותר מהר ייאמר לזכותי. אבל עדיין מתגעגע לרקסי.

קחו קצת תמונות בנושאי סטיות אהובות:

פוט פטישיזם

בראטיזם

ווייריזם

מיאו

*ותודה להוי על העין החדה 

אני מוותר על שינה הלילה כדי להזות אותך

אני עוצם עיניים שוב ושוב ואת שם. שוב ושוב.

זו הזייה על הפגישה שלנו:

צורך פוגש צורך, יד פוגשת שיער, פנים פוגשות מפשעה, נשימה הולכת לאיבוד. נשימה של מי? זה לא ממש ברור עדיין, יש דברים שתמיד נשארים קצת מעורפלים בהזייה
ודברים אחרים שמבזיקים בבהירות של שמש. למשל:
חוטים דקים של רוק שנוזלים מהפה שלך על החזה הקטן שלך כמו יהלומים
דמעות קטנות שנקוות לך בזווית של העין, כמו יהלומים
הדחיפות הקצובות והנוקשות שלי אל תוך הפה הפעור שלך. יהלומים.

בהזייה אני הוזה אותנו יפים וטובים ומלאים בחסד שטוף בתאוות בשרים: יש שם סטירות חמות ומדרבנות ללחיים הסמוקות שלך, הרבה ליטופים עדינים אוהבים לתלתלים המכושפים שלך ומילים שקטות נוטפות דבש שנשפכות אל האוזניים הקטנות שלך

את יודעת. אמרתי לך שאשתמש בך אבל עכשיו בהזייה הזו זה קצת קשה לי לשפוט. כי אם אני קשה וחם, ואת - את חורים רטובים ופעורים שמבקשים להתמלא - אז מי פה משתמש במי בעצם? יש לך רעיון? ואז אני מתאר לעצמי שאת כמו שאת, בטח גם על זה חשבת כבר לפניי ושאת בטח יודעת גם את התשובה לשאלה הזו ושבטח ובטח שאת לא תגלי לי. גם כי זה כל-כך מתאים לך, וגם כי תמיד קצת קשה לך להשתמש במילים כשיש לך זין כל כך עמוק בפה.

וככה 
כשהלכלוך שלך נוטף ממני
והלכלוך שלי נוטף ממך
אני מוותר על השינה כדי להזות אותך שוב ושוב
שוב ושוב
הזייה של התלכלכות מופלאה

פעם חשבתי שזה ממש מצחיק איך כשנגמר לי הוויד אני ישר נהיה עצוב כאילו חחחחח איזה מכור מעפן זה שזה עד כדי כך משפיע לי על מצב הרוח כשאין לי בהישג יד

היום אני מבין שאני כנראה תמיד עצוב רק כשיש לי וויד זה מאוד קל להדחיק את זה , להתעלם מזה, לשכוח.

בקיצור - אבד לי החתול, נגמר לי הוויד.. מה אגיד לכם. זה היה שבוע עצוב במיוחד.

לקחתי את רקסי לעשות חיסון מס 2.

בפעם הקודמת הוטרינרית נזפה בי שבמקום להביא את החתול בכלוב הבאתי אותו בצורת בוריטו כשהוא מגולגל בתוך מגבת מטבח. היא אמרה שזה חסר אחריות כי הוא יכול לברוח אבל אני חשבתי שהוא דווקא די אחראי ביחס לחתול בן חודש וחצי וגם שזה נראה כל-כך חמוד שאיך אפשר לוותר על החוויה הזו? 

בפעם הזו אמנם עבר רק חודש וחצי מאז אבל התינוק נתן זינוק צמיחה משמעותי וכבר לא התגלגל יפה לתוך מגבת מטבח. עכשיו תראו, אתם כבר וודאי מכירים אותי. יחד עם זה שאני כליל השלמות ומשוש כל חי אני גם אדם פרגמטי ושקול - ולכן זין שלי שאני אוציא עכשיו 140 שקל על כלוב כדי לקחת אותו עוד פעמיים לווטרינר. בהתחלה שקלתי להכניס אותו לצידנית אבל די מהר נתתי לו צ'אנסה פשוט לשבת לידי על הכיסא כשאני נוסע (והבאתי איתי קופסת טונה שתהיה לי בשלוף כשוחד אם הוא יחליט פתאום להתהפך עליי) וזה עבד נהדר. חתול שמתנהג כמו כלב זה סטארט אפ לא רע. גם היה נחמד לכרבל אותו ביד ולצעוד איתו לכיוון הווטרינרית אבל אז נפתחה הדלת ויצא איש עם כלב של ממש, לא כלב חתול, אז קצת נלחצתי שרקסי עלול להתחרפן אבל כבר אמרתי לכם שהוא חתול אחראי אז הוא התנהג באיפוק ולא שרט לי את הפנים הפעם. אחרי שקיבל את החיסון השני (ושטף מחמאות מהוטרינרית על האופי חזק והפרווה המתנפנפת) אני קיבלתי נזיפה על שבאתי איתו בלי כלוב. אמרתי שזה בסדר הוא חצי בן אדם הוא נוסע יפה באוטו ואפילו לא מנסה להרוג אותי במהלך הנסיעה אבל היא אמרה שהוא עלול להתקל בכלב ולברוח ואז לך תמצא אותו. אהה זה החשש? נו בסדר שיברח אמרתי. אלוהים נתן אלוהים לקח. 

חזרנו הביתה שמחים וטובי לב, חתולי קיבל קצת מהטונה כחיזוק חיובי על התנהגות טובה והלכנו איש וחתול לעניינו. מאז חלפו ארבעה ימים ולא ראיתי אותו אז נראה לי הוא ברח.

בקיצור ולאמ;לק: אם יש איזה שהוא מסר לסיפור הזה הוא שאם אתם רואים חתול ג'ינג'י מניאק שעונה לשם רקסי/מיצי/צ'ארלי/חתולי/רון - תשלחו לי דחוף הודעה הוא חייב לי ארבע מאות שקל

*בתמונה: חתול בוריטו. בתיאבון.

אני חשבתי שאני ישן מוזר כי כשאני רוצה להירדם אני תופס את הכרית מסדר אותה יפה ואז מעיף אותה לקיבנימאט וישן בלי כרית כלל.

אבל ללא ספק - הוא ניצח בתחרות הזאת:

(חברים, חם בחוץ. לא לשכוח לצלם את החתול שלכם לפחות פעם ביום)