לקח לי המון זמן להבין שבעולם הזה אנחנו הרבה יותר חזקים כשאנחנו משלימים אחד את השנייה. הסוליסטיות הזו שהייתי חסיד שלה כל-כך הרבה זמן היא כמו חומת הגנה מפני כל דבר שעלול לאיים על האני, בעיקר בזמנים בהם הוא שברירי ועדין. אז במסירות ובעקשנות פיתחתי לעצמי את השיטות להתנהל בעולם הזה בלי שאני צריך אף אחד. בחרתי תחביבים שאני יכול לקיים לבד, אימצתי טעם מוזיקלי וקולנועי שמעט אנשים סביבי יתחברו אליו, טיפחתי לעצמי קריירה כעצמאי בתחום שמאוד קשה להסתדר בו כשאתה העובד היחיד של עצמך והקפדתי להמנע מקשרים ארוכי טווח במיוחד. היום אני יודע דברים אחרים ומסגל לעצמי שיטות אחרות לחיות בעולם הזה. אולי ממרומי גילי נחתה ההבנה ואולי משנים של עבודה עם אנשים שקשרים הם דבר כל-כך קשה ומפחיד עבורם.
אבל הגוף שלי הוא תמיד מקדים את השכל שלי בכמה צעדים והוא כבר הבין מזמן שבמקום בו שני אנשים מתערבבים - מתרחש קסם.
והדברים הללו שימחו וריגשו וגרמו לבטן שלי להזדקר ולזין שלי להתהפך מאז ומתמיד:
להעביר סיגריה מהפה שלי לשלך וחוזר חלילה עד שהיא נעלמת
לדחוף את המזלג שלי לצלחת שלך ולטעום מכל מה שהזמנת
כשאת לובשת לי את הבוקסר והחולצה לפני שאת נכנסת לי למיטה
כשאת מבקשת ממני להקריא לך מהספר שאני קורא וזה פחות איכפת לך אם הוא יעניין אותך או ישעמם
לדחוף את הלשון שלי לתוכך ובכלל כשהרוק שלנו מתערבב ולא משנה באשמת (בזכות) מי
לשכב במיטה אחד לצד השנייה כשהאצבע הקטנה של היד נוגעת באגן שלך כדי שלא נצטרך להפריד כוחות גם כשנרדמים
לכרוך ידיים סביב הצוואר שלך ורגליים סביב הרגליים שלך כשאנחנו מזדיינים להרגיש אצבעות נדחפות לפה לכוס לתחת נשימה חמה מתערבבת בנשימה חמה ואנחנו הופכים לגוש אחד של ידיים רגליים וזימה עד שאי אפשר בכלל לדעת איפה אני מתחיל ואיפה את נגמרת