|
|
|
לפעמים מתחשק לי לזרוק את הפלאפון לים..לשבור את השלט.. ולהתנתק.
לא לדבר עם אף אחד. להיות רק איתי. להקשיב לעצמי... כי הגיע הזמן.
לטוס למקום שכוח אל בלי שום קשר לציויליזציה.
לרוץ ערומה על דיונות החול בידיעה שרק הגמלים יכולים לראות אותי.
לעוף. לעוף באמת. לא פיזית. נפשית.
לתת דרור לנפשי.
ופשוט לחיות.
מה התחביבים שלי?
פיצה.
היא רוצה להגיח החוצה,
להראות את עצמה לכולם.
היא רוצה לעמוד לצד אחיותיה,
להיות איתן לעולם.
אך המחסום מסרב לשחרר,
כוחה כבר נחלש ונגמר.
ובגלל המשבר, היא פשוט מכאיבה לכולם...
מפה לשם..
המלצות על רופא שמתמחה בעקירת שיני בינה?
אני בטוחה שהשובניסטים ביניכם קראו את הכותרת "טיפשות" כצורת הרבים של "טיפשה".
אך לא לכך התכוון המשורר!
(אני המשורר, בשביל המתקשים שביניכם).
מחכה ליום שרמת הטיפשות פה תימאס עליי ולא יהיה בי שום רצון להיכנס שוב לאתר המתועב הזה.
אבל התקווה בועטת בתוכי והרצון הארור הזה חזק ממני!
בבקשה אנשים. בבקשה. תפתחו ספר. לא משנה איזה..
אפילו כיפה אדומה.
אני יודע מה את רוצה...
שנים חיפשת את הדבר האמיתי..
והדבר האמיתי זה אני
את צריכה גבר, שמן עם משקפיים.
את צריכה גבר, שמןןןן עם משקפיים.
#תירססקסואל
מתי לבגוד באשתך הפך דבר שבשגרה?
אין רגשות אשם ואין שום חרטה.
אגואיסטים שבטוחים שאין עוד שום ברירה..
ושאת מה שנשותיהן לא יספקו תיתן החדשה.
בין האדם לבהמה מבדילה היכולת לשלוט ביצר..
אז איך אחרי כל זה אתה קורא לעצמך גבר?
אתם מכירים את ההרגשה הזאת.. שאתם כל כך עייפים
שאתם לא מסוגלים לישון?
עייפות כזו שמצטברת במשך כל היום... אתם כל כך מחכים ליפול למיטה.. להתמזג עם הכרית ולהיעלם עד הבוקר שלמחרת..
אבל. ברגע שראשכם פוגש את הכרית
אתם מבינים.
ששינה עמוקה רחוקה מכם כרגע שנות אור?
ואז אתם מתחילים לעשות את הדבר הנורא מכל.
לספור שעות עד הבוקר
יש לי 7 שעות לישון... מעולה.
....
שש.. סביר
חמש.. יהיה קשה מחר
ארבע... אני הולכת להירדם על המקלדת
שלוש... אוווו מר גורלי
וכו'
בקיצור.. פואנטה זה לא הצד החזק שלי..
חלומות פז.
נכון. אנחנו מדינה דמוקרטית.
חופש הביטוי הוא אחד העקרונות עליהם מושתת השלטון שלנו, וכל אדם יכול להגיד מה שמתחשק לו.
אבל. ואני חושבת שכמעט לכל דבר יש אבל.
חופש מוחלט. בכל תחום שהוא. עלול להביא לכאוס.
האם ישנו גבול, בו חופש הביטוי מאבד מנכונותו?
בו הפרט מביע דעות הפוגעות בנו כמדינה?
הפרופסור. לא יודעת איך אדם כמוהו מקבל תואר שכזה... שכן לפי התפישה הרווחת פרופסור אמור להיות אדם חכם.
אמיר חצרוני, שכל אמירה שלו משמיצה חלק אחר באוכלוסיה. דיבר לאחרונה על חללי מערכות ישראל. אמר דברים נוראים שאני ממש לא מתכוונת לחזור עליהם.
דברים כאלה, שבעיניי חוצים גבולות מוסכמים בציבור הישראלי. דברים שלא הייתי מצפה לשמוע אפילו מראש ארגון טרור הרוצה במותנו.
איך אדם שחי בביטחון במדינה בזכות אותם גיבורים מעז להעלות על שפתיו דברים כאלה.
אותי זה מזעזע.
וכאן עולה בי השאלה. האם חופש הביטוי יכול לאפשר אמירות כאלה?
אין תביעה שניתן להגיש נגדו על אמירה של כאלה דברים?
"איזה חוםם" אני חושבת ומנגבת את הזיעה ממצחי.
לא מספיק השרב הזה עכשיו המזגן בחדר כושר התקלקל...
ממלמלת איזה קללה וממשיכה לרוץ על ההליכון... רק עוד 3 ק"מ
כשאני מסיימת את הריצה אני רואה שאני היחידה במכון.. טוב ככה זה כשאת מובטלת והולכת להתאמן כשרוב האנשים בעבודה.
נוט טו מייסלף. ללכת לחפש עבודה.
מניחה את המגבת על המכשיר השנוא עליי שאני מעזה לעשות רק כשאין הרבה אנשים במכון... כזה שמבליט את התחת ולא משאיר לשרירנים מסביב הרבה ברירות.
1... 2.. נמאס לי... 3...
אני קולטת את המדריך נועץ מבטים.
נו טוב, מסכן. בטח משועמם למוות...
4... 5...באלי שוקולד... 6. .
הוא קם לכיווני.
אני מפנה את המבט כאילו לא שמתי לב וממשיכה בשלי.
הוא כזה סקסי. כפול ממני בגיל אבל, פאק מיי דאדי אישיוז. סקסי.
הוא מגיע אליי ונעמד מולי. אני מסתכלת עליו במבט מופתע של "יא איך הגעת לפה.. בכלל לא שמתי לב"
וממשיכה בתרגיל למרות שכבר סיימתי את הסט.
"לא עשית כבר 15?" הוא שואל עם חיוך מגחך
"אתה סופר לי?" אני עונה עם חצי חיוך חצי תהיה
"זה לא מה ששאלתי" הוא אומר והפנים שלו מרצינות.
אין לי מושג מה לענות לו. אני פשוט מרכינה את הראש וממשיכה בשלי.
"טוב אם כל כך קל לך... בואי אני אראה לך תרגיל רציני"
סעמק. קל לי? אני חושבת שאיבדתי ברך בחזרה החמישית.
"בטח!" אני מחייכת בשנאה קלה והולכת אחריו לחדר משקולות.
הוא מעמיד שתי מדרגות במרחק של איזה 50 ס"מ.
"תעמדי עליהן" ספק אומר ספק פוקד
ואני... פשוט מצייתת
"את יודעת לעשות סקוואט?"
"פףףף... ברור" אני אומרת בגאווה לא מוצדקת. לא עשיתי סקווטים איזה חודשיים.
"יאללה... תראי לי" משלב ידיים על החזה ומסתכל בציפייה.
אני מתחילה והוא עובר לעמוד מאחורי... אני נעמדת ומפסיקה.. מסתכלת עליו..
"למה הפסקת?" הוא שואל. "תמשיכי עד שאגיד"
אני לא יודעת למה אני ממשיכה... אבל אני ממשיכה.
אחרי משהו כמו 20 חזרות של סבל כאב ומבוכה הוא עוצר אותי כשאני מכופפת והתחת מופנה אליו.
"מה עכשיו?" אני שואלת כשהשרירים שלי בוכים תחתיי.
הוא לא עונה ואני מרגישה אותו מתקרב אליי...
"אני לא מצליח לראות את השרירים שלך כדי לדעת אם את עושה נכון... את צריכה להוריד את המכנס הזה..."
אני מנסה להזדקף כדי להסתובב ולנעוץ בו מבט מוחה.. אבל פתאום אני מרגישה את הידיים החזקות שלו מרתקות אותי במקום.. הכואב הזה..
"אמרתי לך לקום?" הוא שואל בלחישה ואין לי מושג איך להגיב.
"לא... אבל.. כן... אפשר לקום?" זה מה שיוצא לי מהפה. פתאטית.
"קומי... תורידי את המכנס ורדי על ארבע.. אנחנו ננסה תרגיל אחר"
אם היה לי ספק.. עכשיו הוא נעלם
אני קמה ומהססת לרגע... מה אנ באמת רוצה?
"עבר הזמן"הוא אומר ותוך רגע מושך את הטייץ שלי אל מתחת לברכיים ומכופף אותי לארבע בכוח.
שיט שיט שיט. אני שומעת את עצמי אומרת ומנסה לקום.
אין טעם, הוא בטוח יותר חזק ובלי מאמץ הוא מקבע אותי במקום.
אי! אני צועקת אחרי הפליק הראשון.
"שקט ילדה" הוא אומר... נותן עוד אחד. חזק מקודמו.
אח! אני ממשיכה. צועקת חזק יותר. אולי יש פה מנקה שתשמע.
הוא מוריד ממני את המכנס לגמרי וקושר לי איתו את הידיים מאחורי הגב... הנסיונות שלי להתנגד לא שווים כלום מול הכוח שלו.
את התחתון הוא תוקע לי בפה כדי להשתיק אותי..
הוא ממשיך... 5...6...15...
את עושה יותר מ15 לא?
הוא ממשיך... בכוח... אני מתפתלת מכאב.. כועסת על עצמי שכיף לי.
הוא מפסק לי את הרגליים עם הרגליים שלו ודוחף לי בפתאומיות 3 אצבעות לכוס. לא יודעת מה חזק יותר. הפחד או ההפתעה.
"מממ.. רטובה.. ילדה טובה" הוא ממלמל מאחורי ואני מרגישה את הזין שלו נצמד אליי מאחורה.
הוא לא מחדיר אותו להפתעתי ורק מעביר אותו הלוך ושוב בין השפתיים שלי... אני מתגרה ומתחילה להקרב את התחת אליו... מתה שיזיין אותי.
"לא לזוז" הוא פוקד ומצרף הפלקה. אני ממשיכה לזוז. מתקשה לעצור את עצמי.
עוד הצלפה.. חזקה יותר וידיים שמקבעות אותי...
"לא שמעת מה אמרתי?"
אני רוטנת.
עוד הצלפה.
ובלי הרבה דיבורים. הוא סוף סוף חודר.
אבל, לא לכוס.
אחחחחח! שומעים את הצעקה שלי גם דרך התחתון שתקוע לי בפה.
הוא צוחק. מזיין בכוח...
אני בוכה... פעם ראשונה שמישהו חודר לי לתחת... ועוד ככה..
הוא ממשיך ואני מפסיקה לנסות להתנגד... מזיין בכל הכוח.
כשהוא סוף סוף יוצא אני קורסת למטה.
"תסתובבי" הוא פוקד. ואני עושה כדבריו..
המשך יבוא... אולי
גברים יקרים, גברים אהובים.
הרשו לי לספר לכם כמה דברים.
כשאתם בוהים לנו בחזה זה לא עושה לנו נעים.
תעשו מאמץ, תתמקדו בפנים.
אל תגעו לנו בתחת במסיבה.
היה לך נעים אם הייתי מושכת לך בביצה?
שבת שלום וכו'
