|
|
|
תכתוב לי מילים גבוהות...
תדבר ביומרה...
תראה לי שאין בעולם חכם כמותך.
תצטט משפטים של עגנון ושל ברכט.
תסתובב ברחוב עם כובע ברט.
כי אין תענוג שמשתווה לשיחה עם אדיוט שלא יודע שהוא כזה.
את יכולה להאריך שערות.
לא לדאוג אם התקלף קצת הלק בקצוות.
אם לא מסתדר השיער את יכולה כובע צמר לחבוש.
והצעיף יכול להסתיר מזכרות.
האיפור מחזיק יותר משעתיים.
השיער לא מתנפח אחרי דקותיים.
את יכולה לא לחפוף אפילו יומיים!
ואף ערס בים לא עושה לך עיניים.
חורף. קח אותי. קח אותי עכשיו.
לפעמים מתחשק לי לזרוק את הפלאפון לים..לשבור את השלט.. ולהתנתק.
לא לדבר עם אף אחד. להיות רק איתי. להקשיב לעצמי... כי הגיע הזמן.
לטוס למקום שכוח אל בלי שום קשר לציויליזציה.
לרוץ ערומה על דיונות החול בידיעה שרק הגמלים יכולים לראות אותי.
לעוף. לעוף באמת. לא פיזית. נפשית.
לתת דרור לנפשי.
ופשוט לחיות.
מה התחביבים שלי?
פיצה.
היא רוצה להגיח החוצה,
להראות את עצמה לכולם.
היא רוצה לעמוד לצד אחיותיה,
להיות איתן לעולם.
אך המחסום מסרב לשחרר,
כוחה כבר נחלש ונגמר.
ובגלל המשבר, היא פשוט מכאיבה לכולם...
מפה לשם..
המלצות על רופא שמתמחה בעקירת שיני בינה?
אני בטוחה שהשובניסטים ביניכם קראו את הכותרת "טיפשות" כצורת הרבים של "טיפשה".
אך לא לכך התכוון המשורר!
(אני המשורר, בשביל המתקשים שביניכם).
מחכה ליום שרמת הטיפשות פה תימאס עליי ולא יהיה בי שום רצון להיכנס שוב לאתר המתועב הזה.
אבל התקווה בועטת בתוכי והרצון הארור הזה חזק ממני!
בבקשה אנשים. בבקשה. תפתחו ספר. לא משנה איזה..
אפילו כיפה אדומה.
אני יודע מה את רוצה...
שנים חיפשת את הדבר האמיתי..
והדבר האמיתי זה אני
את צריכה גבר, שמן עם משקפיים.
את צריכה גבר, שמןןןן עם משקפיים.
#תירססקסואל
מתי לבגוד באשתך הפך דבר שבשגרה?
אין רגשות אשם ואין שום חרטה.
אגואיסטים שבטוחים שאין עוד שום ברירה..
ושאת מה שנשותיהן לא יספקו תיתן החדשה.
בין האדם לבהמה מבדילה היכולת לשלוט ביצר..
אז איך אחרי כל זה אתה קורא לעצמך גבר?
אתם מכירים את ההרגשה הזאת.. שאתם כל כך עייפים
שאתם לא מסוגלים לישון?
עייפות כזו שמצטברת במשך כל היום... אתם כל כך מחכים ליפול למיטה.. להתמזג עם הכרית ולהיעלם עד הבוקר שלמחרת..
אבל. ברגע שראשכם פוגש את הכרית
אתם מבינים.
ששינה עמוקה רחוקה מכם כרגע שנות אור?
ואז אתם מתחילים לעשות את הדבר הנורא מכל.
לספור שעות עד הבוקר
יש לי 7 שעות לישון... מעולה.
....
שש.. סביר
חמש.. יהיה קשה מחר
ארבע... אני הולכת להירדם על המקלדת
שלוש... אוווו מר גורלי
וכו'
בקיצור.. פואנטה זה לא הצד החזק שלי..
חלומות פז.
נכון. אנחנו מדינה דמוקרטית.
חופש הביטוי הוא אחד העקרונות עליהם מושתת השלטון שלנו, וכל אדם יכול להגיד מה שמתחשק לו.
אבל. ואני חושבת שכמעט לכל דבר יש אבל.
חופש מוחלט. בכל תחום שהוא. עלול להביא לכאוס.
האם ישנו גבול, בו חופש הביטוי מאבד מנכונותו?
בו הפרט מביע דעות הפוגעות בנו כמדינה?
הפרופסור. לא יודעת איך אדם כמוהו מקבל תואר שכזה... שכן לפי התפישה הרווחת פרופסור אמור להיות אדם חכם.
אמיר חצרוני, שכל אמירה שלו משמיצה חלק אחר באוכלוסיה. דיבר לאחרונה על חללי מערכות ישראל. אמר דברים נוראים שאני ממש לא מתכוונת לחזור עליהם.
דברים כאלה, שבעיניי חוצים גבולות מוסכמים בציבור הישראלי. דברים שלא הייתי מצפה לשמוע אפילו מראש ארגון טרור הרוצה במותנו.
איך אדם שחי בביטחון במדינה בזכות אותם גיבורים מעז להעלות על שפתיו דברים כאלה.
אותי זה מזעזע.
וכאן עולה בי השאלה. האם חופש הביטוי יכול לאפשר אמירות כאלה?
אין תביעה שניתן להגיש נגדו על אמירה של כאלה דברים?
