צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Black

כי שחור זה מרזה
כי הוא לוקח מכל צבע את השליטה
כי אפשר ללכת לאיבוד בתוכו
וכי קצת באלי ללכת לאיבוד.
לפני 3 חודשים. 1 בפבר׳ 2020, 0:08

תנשמי..

תכניסי אוויר, תוציאי אוויר.. שוב- תכניסי ותוציאי.

הכל יסתדר.

את תהיי בסדר, זה יעבור.

מחר יום חדש, הוא יביא איתו אור.

תשחררי, את יותר מדי מנסה לשמור..

שלא ישבר, שלא יזוז מהמקום.

תרגעי ילדה, לכי לרוץ בשדות..

מתי הפכת נוירוטית כזאת?

שתמיד מדמיינת את כל הרע שיכול לקרות.

מתכננת איך להתמודד עם צרות שלא מגיעות,

אפשר לומר.. רואת שחורות?

תרגעי ילדה, את ילדה. את יודעת?

תצחקי מהלב, לכי לישון בנחת.

לא כל העולם על הגב שלך,

את לא כזאת חשובה.

תיכנסי לפרופורציות,

ילדה ארורה.

 

לפני 9 חודשים. 15 באוג׳ 2019, 22:15

עד שבאת..

והצלחת אותי וכמה טוב שבאת

בדיוק כשכבר עמדתי לוותר..

לפני 11 חודשים. 20 ביוני 2019, 21:15

טוב החלטתי לקחת יוזמה, וללמד אתכם איך נכון/לא נכון להתחיל שיחה.

אתחיל בלא נכון:

"יש לך כפות רגליים יפות?"- רק גורם לי לרצות לגרד עלייך אץ העור היבש שיש שם.

"איזה מידה החזייה שלך, חחחח תראי איך אני מנחש"- חחחחח תראה איך אתה נחסם

"היי בובה, מעניין אותך גבר חזק ויפה עם גדול?"- כן, אם תמצא אחד כזה תשלח אותו אליי. כנראה שאתה לא עונה על התיאור.

נכון: (!!!!!)

"היי, מה שלומך?"

"ערב טוב:)"

בקיצור, סבבה שאתם בכלוב. אבל תנשמו.

לפני שנה. 25 בפבר׳ 2019, 22:45

פחד.

פחד ממה שיהיה, ממה שהיה, ממה שאולי מתפספס לך ממש בזה הרגע.

פחד לא להספיק, פחד לרוץ מהר מדי. פחד לקחת את כל האשמה, פחד להאשים כל הזמן.

לא מניח תפילין, אבל חרד מהרגע.

או שתסתער או שתישאר מאחור. להיות או לחדול. אי אפשר פשוט להנות מהאמצע.

לפני שנתיים. 18 באפר׳ 2018, 15:47

פעם את בוכה...

פעם את צוחקת..

זה נראה לך מוזר שזה מה שהוא גורם לך להרגיש.. לא תמיד היה כזה אדיש

דמיינת סוס לבן וחרב מוזהבת

חשבת שאין ספק, שאת מאוהבת

אבל את שוב בוכה, והוא שוב מתנצל

את סולחת. למרות שאין לזה שום בסיס מתקבל

את אומרת שאת נותנת הזדמנות אחרונה

ולפתע הוא מתחיל להפגין הבנה

וכשאת משתכנעת שזה ישאר

הוא הולך לטיול, לא יודע מתי הוא חוזר

את אומרת שהפעם את יודעת מה את אומרת

הוא טוען שאת שוב מדמיינת

ואת מקשיבה לו. כי אולי את טועה

את פתאום מפסיקה להרגיש חכמה

את פתאום לא רואה כבר מה מיוחד בך, מרגישה סתם אחת

איזה מזל שהוא בחר בך

 

לפני שנתיים. 18 בינו׳ 2018, 0:33

כל המשמרת חשבתי עליך...

על הרגע שאגיע הביתה ואאחוז בך..

על המרקם המתוק והקשה שלך בפה שלי..

על התענוג שתגרום לי בזמן הזה..

ועל החרטה שארגיש לאחר מכן..

אבל מסתבר שבבית הזה חולקים הכל. 

היה שלום שוקולד אוראו שלי. היה שלום.

 

לפני שנתיים. 9 בספט׳ 2017, 21:55

הטעם שלך לא נשכח משפתי, 

הן כמהות לעוד מטובך.

הריח שלך מסחרר את ראשי,

משאיר אותי חסרת מנוחה.

איפה אתה? אהוב לבי היקר.

מדוע אינך לצדי.

מייחלת לרגע, בו אלי תצטרף..

לאט תיכנס לתוכי.

הו שוקולד. למה אמא שכחה אותך בקניות?😢😭

לפני שנתיים. 30 ביולי 2017, 21:49

תכתוב לי מילים גבוהות...

תדבר ביומרה...

תראה לי שאין בעולם חכם כמותך.

תצטט משפטים של עגנון ושל ברכט.

תסתובב ברחוב עם כובע ברט.

כי אין תענוג שמשתווה לשיחה עם אדיוט שלא יודע שהוא כזה.

 

לפני שנתיים. 26 ביולי 2017, 21:01

את יכולה להאריך שערות.

לא לדאוג אם התקלף קצת הלק בקצוות.

אם לא מסתדר השיער את יכולה כובע צמר לחבוש.

והצעיף יכול להסתיר מזכרות.

האיפור מחזיק יותר משעתיים.

השיער לא מתנפח אחרי דקותיים.

את יכולה לא לחפוף אפילו יומיים!

ואף ערס בים לא עושה לך עיניים.

חורף. קח אותי. קח אותי עכשיו.

לפני שנתיים. 16 ביולי 2017, 22:19

לפעמים מתחשק לי לזרוק את הפלאפון לים..לשבור את השלט.. ולהתנתק.

לא לדבר עם אף אחד. להיות רק איתי. להקשיב לעצמי... כי הגיע הזמן.

לטוס למקום שכוח אל בלי שום קשר לציויליזציה.

לרוץ ערומה על דיונות החול בידיעה שרק הגמלים יכולים לראות אותי.

לעוף. לעוף באמת. לא פיזית. נפשית.

לתת דרור לנפשי. 

ופשוט לחיות.