הוא ידע להקסים אותן. את הילדות הטובות.
זה היה קל, איתן דברים עבדו בדיוק לפי הספר.. חיזור הולם, מחמאות במקום, התעניינות, הקשבה, חיבה, ומשחק קטן של בחור רגיש ופגיע, הדמעות.. הן ממיסות אותן.
נכנס להן ללב, בלי לתת להן לגעת בשלו. משתמש כמה שצריך, עד שלא נותר מה לקחת, וממשיך לקורבן הבא.
אתם בטח חושבים שמדובר באיזה הונאה כלכלית הא? לוקח להן את כל הכסף והולך, מתעשר על חשבונן...
לא, הוא לוקח להן את הכוחות, את החיות, כמו ערפד... נועץ את השיניים שלו, משתק, ומשחרר כשנגמר הדם.
אותי הוא פגש לפני שנתיים. אני לא אשכח את הדייט הראשון שלנו, לא כי זה היה איתו, כי זה היה הדייט הכי מוזר וטוב שהיה לי בחיים.
6 שעות ישבנו, מדברים על הא ועל דא, הוא.. כמו ספר פתוח בפניי (לפחות ככה חשבתי), מדבר על הכל, משתף, כנה.
# שיעור מס' 1- אדם בריא לא חושף את כל חייו ברגע, ובפני כל אחד.
בדייט הזה הוא אמר לי שהוא היה מניפולטיבי במערכות יחסים קודמות, וכמה קשה לו עם העובדה שפגע בבנות זוג קודמות, כמה הוא עבד על להשתנות... ואני.. אני הוקסמתי...
וואו! גבר שכ"כ כנה לגבי עבר אפל, מכיר בטעויות שלו, ועבר כברת דרך לשנות אותן... איך אומרת בוסגה? שאפו ענק!
# שיעור מס' 2- אם מישהו אומר על עצמו משהו שלילי, תאמיני.
# שיעור מס' 3- קווי אישיות חולים כלפי אחרים- לא באמת משתנים.
כבר בסיום הדייט, עוד באותו ערב... ה-love bombing התחיל... הרגשה מוזרה- "אוקיי מה הוא רוצה" יחד עם "וואו תחושה נעימה"- דאמט. השפעה של יותר מדי דייטים כושלים מהאפליקציות, שינוי מרענן לוותר על המשחק של הודעה יום\יומיים אחרי ווייב "אני לא סגור".
ככה זה המשיך, מילים גדולות "את הדבר הכי טוב שקרה לי", "מעולם לא אהבתי ככה" (תאמינו או לא, המשפטים האלה לוו בדמעות התרגשות!), יחד עם מבט ענוג ומאוהב שחדרו את לבי, נתנו לו פתח לחיי, פתח שחבל שנוצר.
אחרי כמה חודשים כאלה, כשהלב שלי כבר לגמרי שם, התחילו ההערות העדינות..."זה לא יפה לך..", "עזבי את לא מבינה בזה...", ההאשמות..., ההתעלמויות.. הטיפולים בשתיקה...
הגעתי למצב שאני מבלה שעות בציפייה להודעה ממנו, ליחס ממנו, לתשומת לב לדברים שעוברים עליי... כשניסיתי לדבר על הדברים, תמיד יצאתי בתחושת אשמה, הלכתי על קוצים כדי להימנע מלהעליב אותו- הוא אף פעם לא התעצבן, הוא נכבה ונעלם. אז בסוף שתקתי, השלמתי, לא רציתי לפגוע במר בחור רגיש ועדין (רק לעצמו, אלוהים- איך לא הבנתי את זה אז?).
כששאלתי אם הוא כועס, תמיד ענה שלא.. אם הכל בסדר, תמיד ענה שכן... מלמד אותי לערער באינסטינקטים ובתחושות הפנימיות שלי... עד שבסוף איבדתי את עצמי, בסערה הנפשית שלו.
# שיעור מס' 4- תמיד תסמכי על האינסטינקטים שלך. את יודעת מה את מרגישה.
# שיעור מס' 5- את לא צריכה ללכת על קוצים במערכת יחסים שלך. אפשר לדבר על הכל.
בסופו של דבר, הרגשתי לא נאהבת, אובייקט בידיו של אדם שכל מה שמעסיק אותו זה איך הוא נראה, כמה מחמאות הוא מקבל, וכמה מתעסקים בו. כל ערב שהייתי בלעדיו נגמר בבכי לכרית, ולא סיפרתי לאף אחד- כי לא רציתי לשמוע מה שהייתי צריכה לשמוע. כל ערב איתו היה ניסיון נואש ליחס ממנו, נסיון נואש לחזור למה שהיה בינינו בהתחלה, לאדם שראיתי מולי, או אולי לאדם שדמיינתי וכ"כ רציתי לראות.
ניצלתי, ובזמן, לפני שדברים נהיו חמורים באמת, ובמצב שאני עדיין מסוגלת לצמוח חזרה. אם הסיפור היה כולל נישואין וילדים זה היה הרבה יותר קשה, ואולי אפילו הייתי נשארת שם.
# שיעור מס' 6- את חייבת להרגיש נאהבת. אם זה לא קורה- ביי!
# שיעור מס' 7- אם הוא גורם לך לבכות- ביי!
# שיעור מס' 8- בדברים כאלה, אם יש ספק- אין ספק! אנחנו לא נשארות במערכת יחסים חולה. קומי ולכי.
# שיעור מס' 9 ואולי הכי חשוב- עדיף להיות לבד, ולא בזוגיות שגורמת לך להרגיש לבד. ובהמשך לזה- כשיש לך את עצמך, ויש לך את עצמך באמת- את אף פעם לא לבד.
אני חושבת שאחת הסיבות שנשארתי בקשר הזה, היא הפחד מלהיות *שוב* לבד. בטח בחברה כמו החברה הישראלית שכ"כ מקדשת את הביחד "היא רווקה? למה.. דווקא חמודה.. מה יש לה? בטח בררנית".
אז איך אומרת פרג'ון? "או שתקפצו, או שתקפצו לי".
אנחנו כאן כדי לחיות את החיים שלנו.
ולסיכום, עם כל הכאב שחוויתי, אני מרגישה שאני חייבת לו גם תודה. הוא לא היה מספיק חכם, מספיק מסוכן, כדי לגרום לי לשקוע במקום הזה מספיק זמן. הוא לימד אותי לשים לב לנורות אזהרה, לסמוך על עצמי, וכמה הלבד שלי מבורך.
תספרו לחברים על הזוגיות שלכם, את האמת. אנחנו לא תמיד רואים את הדברים כשאנחנו בפנים, ואנשים שאוהבים אתכם ישקפו לכם את המצב כמו שהוא. אל תפחדו, תעזו, ותצאו ממקום שלא טוב לכם להיות בו. אל תתנו לאש שלכם לכבות, כי הנשמה שלכם ממש ממש צריכה שתהיו שם בשבילה, תשמרו עליה, והיא תעשה אותו הדבר- ותחבק אתכם.
