נכון. אנחנו מדינה דמוקרטית.
חופש הביטוי הוא אחד העקרונות עליהם מושתת השלטון שלנו, וכל אדם יכול להגיד מה שמתחשק לו.
אבל. ואני חושבת שכמעט לכל דבר יש אבל.
חופש מוחלט. בכל תחום שהוא. עלול להביא לכאוס.
האם ישנו גבול, בו חופש הביטוי מאבד מנכונותו?
בו הפרט מביע דעות הפוגעות בנו כמדינה?
הפרופסור. לא יודעת איך אדם כמוהו מקבל תואר שכזה... שכן לפי התפישה הרווחת פרופסור אמור להיות אדם חכם.
אמיר חצרוני, שכל אמירה שלו משמיצה חלק אחר באוכלוסיה. דיבר לאחרונה על חללי מערכות ישראל. אמר דברים נוראים שאני ממש לא מתכוונת לחזור עליהם.
דברים כאלה, שבעיניי חוצים גבולות מוסכמים בציבור הישראלי. דברים שלא הייתי מצפה לשמוע אפילו מראש ארגון טרור הרוצה במותנו.
איך אדם שחי בביטחון במדינה בזכות אותם גיבורים מעז להעלות על שפתיו דברים כאלה.
אותי זה מזעזע.
וכאן עולה בי השאלה. האם חופש הביטוי יכול לאפשר אמירות כאלה?
אין תביעה שניתן להגיש נגדו על אמירה של כאלה דברים?