כ"כ הרבה זמן הייתי לבד שאני חושבת ששכחתי איך לתפקד עם אנשים סביבי. אפילו לרמת החברות הקרובות.
מאמינה שאני צריכה להתחיל ללמוד איך לחזור להתנהל בתוך העולם הזה בלי לאבד את עצמי בדרך.
להתעקש על עצמי אף פעם לא היה הצד החזק שלי, ותמיד אוותר על הנוחות והרוגע שלי למען אחרים,
מניחה שזה קשור לזה שאני לא מחבבת את עצמי יותר מידי, אבל זה אין לי מספיק כוחות לשנות כרגע.
בשבועיים האחרונים כ"כ ניסיתי לצאת מהבועה הקטנה שלי בבית שיצאתי קצת יותר ממה שאני יכולה להרשות לעצמי.
אפילו לא מסיבות או משהו כזה, גם סתם ישיבה עם אנשים חדשים.
דחפתי את עצמי יותר מידי בקטע הזה ועכשיו צריכה שוב שקט. רק שגם זה נהיה קשה פתאום, להישאר לבד עם המחשבות. אז בחרתי סדרה חדשה לשקוע בה כדי להשקיט את המוח בזמן שאני יושבת בבית וממשיכה לשלוח קורות חיים ולהתבכיין על כמה שאני בודדה.
והיום בבוקר מהרגע שפקחתי עיניים סחף אותי גל של רגשות נחיתות. שוטף כל פיסה קטנה בי ומשתק את הכל.
אני לא מסוגלת להסתכל במראה לעצמי בעיניים כי אתחיל לרעוד שוב. אני לא מצליחה לראות מבעד לערפל המקולל הזה.
רק רציתי אתמול חיבוק תומך וקצת פרופורציות וגם את זה לא הצלחתי לקבל. זה היה הרגע לפני הנילה התורנית שביקשתי עזרה אבל פשוט הסתובבו ממני ונשארתי לבד עם המחשבות הנוראיות שלי שאני לא מצליחה להשתיק אפילו לרגע.
